המשפחה מספרת

אריאל נולד במצפה יריחו, אח בכור לשישה אחים ואחיות. בילדותו יצא עם משפחתו לשליחות חינוכית ממושכת בארה"ב. הסמל שלו היה החיוך והפאות שגידל. אריאל היה ילד סקרן וחכם, שאהב לקרוא. אהב את לימוד התורה, והספיק לסיים ש"ס משנה בבר-המצווה שלו, וש"ס גמרא בכיתה י"ב, וכן 6 פעמים את התנ"ך במחזור לימוד שנתי. אריאל פיתח את כל הכישרונות שהתברך בהם: נגינה, שירה, צילום ועריכת תמונות, הצגה בגני ילדים. אהב לטייל בארץ, לשחק עם חברים,. אהב אנשים, והיה חבר פעיל בעשרות קבוצות חברתיות.

אריאל היה משתדל להאיר פנים לכל אדם שפגש ברחוב, ולכל בחור חדש שהיה מגיע לישיבה - היה שואל אותו אם יש לו מקום לישון, ובמה אפשר לעזור לו. אחד הסטיקרים שיצאו לזכרו הוא המשפט "אח, תאיר פנים תמיד". החיוך היה הסמל המסחרי שלו.

בנוסף אריאל ראה זכות ושליחות לעזור לאנשים - "אני חי בשביל לעזור לאחרים שסביבי", "כל זמן שחברים שלי צריכים עזרה - הוא זמן טוב לעזור להם" כך היה נוהג לומר ולעשות.

אריאל היה שותף בקבוצת ווצאפ שנקראה "נקודות טובות", ובכל ערב השקיע וכתב רשימה ארוכה של נקודות טובות שקרו לו באותו יום. גם בתקופות מורכבות יותר תמיד השתדל לחפש, למצוא, ולמקד את המבט בדברים הטובים שקרו לו.

אריאל אהב מאוד את התנ"ך והרגיש בתור חייל שעומד בעמדה רחוקה ושומר על ארץ ישראל - חלק מתהליך הגאולה, וכך הוא כתב "...ואז הסתכלתי סביבי ופתאום רואים גאולה בכל אבן, בכל עץ, בכל דשא סינטטי, ובכל גרפיטי בעמדה. זאת גאולה כל כך נפלאה שאי אפשר לתפוס בכלל, הנביאים שניבאו עליה לא ידעו מה הם מנבאים וכמה יפה זה יראה וירגיש במציאות".

שנזכה להמשיך ללכת בדרכו ולהאיר את האור שלו בעולם!