המשפחה מספרת

סיפור חיים- עמית צדיקוב
עמית נולד ב-8/12/2003 בבית דגן, גדל והתחנך ביישוב. בן רביעי לסיגל ונתן, אח קטן לשחר, טל ודניאל הגדולים ממנו ב-6 שנים.
עמית למד בבית הספר היסודי "שדות" ומכיתה ז׳ עד י״ב בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" בחולון בו הרחיב ביולוגיה וחקלאות.
בשעות הפנאי התנדב עמית בתנועת הנוער הצופים בבית דגן וכחלק ממנה היה חניך, מדריך לכיתות שכבה ז' וסיים את הפעילות שם כראש צוות המחסן. בנוסף, שיחק עמית בקבוצת כדורסל "מכבי בית דגן" עד שהיה בן 16. חלק מתחביביו היו לגלוש גלים, לרכב על סקייטבורד ולשמוע מוזיקה, במיוחד ראפ ישראלי שליווה אותו לאורך כל חייו.
עמית היה אהוב על כולם, היה חבר טוב ונאמן. תמיד היה אופטימי ולוקח את החיים בקלות, הוא חי את חייו באופן מלא והאמין כי צריך לחוות חוויות ולהנות מכל מה שיש לעולם להציע. החיוך של עמית והעיניים החומות הזוהרות שלו, האירו כל חדר אליו היה נכנס.
עמית היה קשוב לכולם ותמיד יודע מה להגיד ואיך לעזור לכל מי שפנה אליו. חבריו הרגישו מאוד קרובים אליו וידעו שהוא תמיד שם בשבילם.
עמית היה בן אדם מצחיק ותמיד היה מרים את האנרגיות של כל הסובבים אותו. חבריו מספרים כי תמיד כשמצב רוחם היה ירוד, היו ניגשים אליו וישר החיוך היה עולה על פניהם והיו שוכחים מכל בעיה שהייתה להם.
לעמית היו מילים מזוהות אשר אהב להגיד. אחת מהן היא המילה ״תענוג״ שהיום הפכה להיות המילה המזוהה עם עמית.
עמית הכיר את בת זוגו מיה בגיל קטן ותמיד היו חברים טובים, ומגיל 15 נוצרה בניהם זוגיות מופלאה וחזקה שעשתה אותם מאושרים. עמית ומיה תכננו להמשיך את חייהם ביחד, לצאת לטיול משותף אחריי הצבא, להתחתן ולהישאר ביחד לתמיד.
מיה מספרת שעמית היה העוגן שלה, תמיד עשה אותה שמחה ומאושרת והוא היה היחידי שהייתה פונה אליו בכל דילמה. עמית גרם לה להרגיש בטוחה ומיוחדת. וידעה שכל עוד הם ביחד שום דבר אחר לא משנה לה.
*הקשר עם המשפחה-
עמית היה הבן הקטן שנולד להוריו לאחר שלישיית אחיו ואחותו.ילד חייכן שובב ואוהב, עצמאי מאד, שתמיד רצה להתמודד עם הדברים לבד. תמיד מוקף חברים, ובונה ויוצר קשרים חבריים בכל מקום שהגיע בקלות. ראה את השונה ודאג לחבר ילדים שהרגיש שהם לא ב"חבורה" לחברים . הקפיד מאד לבקר ולהפגש עם סבתו והמשפחה המורחבת כאשר יצא לחופשות מעזה. עמית הכיר תודה לא קיבל שום דבר כמובן מעליו, גם בתכתובות האחרונות עם בני משפחתו ציין תמיד כמה הוא אסיר תודה על כל דבר שעושים עבורו וכמה הוא אוהב את כולם.

ב- 11/8/2022 עמית התגייס לחטיבת הצנחנים לגדוד 202. במהלך הכשרתו, עמית עבר קורס חובשים שאותו סיים בהצטיינות ותמיד ראה בתפקידו כחובש ערך עליון. עמית היה בפלוגה ב' "הקרנפים".
ב- 7/10/2023 (תחילת מלחמת חרבות הברזל) עמית והפלוגה שלו הוקפצו מאזור גוש עציון לקיבוץ בארי וב-4/11/2023 נכנסו ללחימה בעזה.
ב- 22/1/2024 נורה טיל RPG לעבר דירה בה שהו מפקדיו של עמית. עמית היה מהראשונים שהגיעו אל הנפגעים וטיפל באירוע בקור רוח ובמקצועיות מוחלטת. *להוסיף את המפקדים שנפלו??
עמית תמיד דאג לעודד ולחזק את חבריו לצוות ובאותה עת להיות בעל אומץ רב ורצינות גבוהה לתפקידו כלוחם וחובש קרבי.
חבריו לצוות מספרים שלא משנה מה היה קורה, עמית היה נשאר אופטימי עם חיוך על הפנים שהיה עוזר לכולם ברגעים קשים. תמיד היה מצחיק אותם ואומר את כל הדברים הנכונים, כדי שכל הצוות ירגיש מגובש ומחוזק בכל רגע בלחימה. לעמית היה פנקס יד בו רשם על חוויותיו בלחימה, על שירים ששמע ברדיו ועל מחשבות שהיו לו.
בכל יציאה שהייתה לעמית הביתה מהלחימה, היה מעביר אותה עם המשפחה, החברים והבת זוג. היה תמיד מספיק את כל מה שרצה ותמיד אמר שהוא מתייחס לכל יציאה הביתה כאילו תהיה האחרונה.
בלילה ה-8/8/2024 עמית נכנס לעזה לאזור דיר אלבלח לזמן שהיה אמור להיות ארוך מהכניסות הקודמות.
ביום שבת ה-24/8/2024, בסביבות שעה 16:20, בעת פעילות איתור אמל"ח ומחבלים באחד הבתים בשכונה, עלו ארבעה לוחמים לקומה השנייה של הבית. שניים מהם פנו לחדר בצד ימין, ועמית והלוחם השני פנו לחדר השמאלי. עמית פתח ארון בחדר ועם פתיחתו הופעל מטען רב עוצמה. עמית ספג את כל ההדף ונפגע במקום באופן אנוש ולאחר זמן קצר נהרג. הלוחם השני נפצע באורך קל.
הבשורה על נפילתו הגיעה במוצאי שבת והכתה כתדהמה, צער וכאב על המשפחה, החברים וכל תושבי היישוב.
הלווייתו נערכה למחרת ביום ראשון ה-25/8/2024 בשעה 16:00 ביישוב בית דגן, בנוכחות אלפים מתושבי היישוב ומחוצה לו. עמית נטמן בחלקה צבאית שפתחו עבורו בבית העלמין בבית דגן. עמית הנו החלל ה-700 של מלחמת חרבות הברזל.