שולחים לזכרם

רס"ל שגיא עידן הי"ד לוחם (במיל') מחטיבה 261 גדוד 8208 פלוגה ב' – מחלקה 1, גדל והתחנך בעיר ראש-העין, בן 24 בנופלו. בנם הבכור של לימור ואבי, אח לאיתי ובן זוגה של גל. ב-07/10 לפני שקיבל צו 8, יצא שגיא לכוון יחידת המילואים אליה היה שייך מתוך אמונה, עוז, ונחישות שזו משימת חייו – משימת חיינו. בפתק שהשאיר מתחילת המלחמה כתב לעצמו "משימת העל – שמירה על חיי אדם". שגיא תמיד דיבר בלהיטות על הגורל הקיומי של עם ישראל בארץ ישראל וזה חיזק אותו בחשיבות המשימה במלחמה שאין צודקת ממנה. מלחמה על הבית! שגיא לחם החל מ- 07/10/23 עד שנפל ב- 22/01/24 באסון המילואימניקים, בקריסת המבנים בשכונת אל מעאז'י במרכז רצועת עזה, כאשר הגדוד שלו יצא למשימה של העמקת מרחב ההגנה אל מול יישובי העוטף. זמן קצר לפני סיום המשימה, מחבל ירה טיל RPG על המבנים בהם שהו שגיא ועוד 20 מחבריו למילואים, והמבנים קרסו. שגיא היה לוחם מוערך ומצטיין שעשה את שירותו כלוחם מתוך תחושת שליחות אמיתית ואמונה שחייב להתגייס לקרבי כדי להיות בחזית ההגנה על המדינה, ומתוך מחויבות פנימית ללקיחת אחריות ואכפתיות שלו כלפי החברה והמדינה. ב-מרץ 2019 התגייס לשירות סדיר בחטיבת גבעתי, והמשיך לקבע כרס"פ בסיירת. כשסיים את שירותו הצבאי בקבע יצא לאזרחות והצטרף לעבודה באגף הביטחון של "רשות שדות התעופה", שם עבד כמפקד במערך האבטחה והוענקה לו תעודת הצטיינות על השקעה והתמדה במילוי תפקידו באגף הביטחון. על אף שעבד בעבודה המוגדרת חיונית בגינה יכול היה להשתחרר מהמילואים, הוא לא הסכים ואמר "נקראתי למשימה ואני שם עד שאסיים את המילואים". על אף שנפצע במהלך המלחמה חזר להמשיך להילחם לצד חבריו. שגיא דיבר ללא הרף על החיבור והשייכות לעם ולמדינת ישראל, ועל הזהות היהודית ציונית וישראלית שלו. הוא היה אדם ערכי שראה את הצורך ביצירת זהות משותפת המנחילה ערכים של בן אדם לחברו, עזרה לזולת, במטרה ליצור חברה טובה יותר. שגיא היה אדם עם נשמה ענקית וחיוך שובה לב שלא ירד לו מהפנים, הוא תמיד חשב על האחרים לפני שחשב על עצמו. צנוע וערכי, חבר נאמן שהכניס רוח של שמחה וצחוק לכל מי ששהה במחיצתו. וכשהיו זקוקים לו הוא היה מתייצב מיד בכל שעה ובכל מקום. בחור חכם, שנון וסקרן, בן משפחה למופת ואהוב על כל הסובבים אותו. שגיא רדף צדק ותמיד סייע לחלשים. בחור שעליו נאמר יפה מבחוץ ומבפנים. בזכות הנשמה הענקית והחופשית שלו היה לשגיא חיבור טבעי עם הטבע. האהבה שלו למולדת בלטה בכל תחום בחייו, והתבטאה גם בחיבור ובתשוקה שלו לטייל בארץ ישראל לאורכה ולרוחבה. שגיא, לוחם אמיץ שהגן על המולדת שכל כך אהב באמונה שלמה. שגיא הותיר אחריו המון לבבות שבורים, אבל, הוא גם הותיר את הנשמה שלו, ואת הערכים שלו ובהם נאחוז לנצח.

שגיא אהב במיוחד את עוגיות השוקולד צ'יפס שהכינה חברתו גל מימון, צרפנו לכם את המתכון. את העוגיות הללו קיבל ממנה גם למילואים בתקופת המלחמה.

סיפור חיים- עמית צדיקוב עמית נולד ב-8/12/2003 בבית דגן, גדל והתחנך ביישוב. בן רביעי לסיגל ונתן, אח קטן לשחר, טל ודניאל הגדולים ממנו ב-6 שנים. עמית למד בבית הספר היסודי "שדות" ומכיתה ז׳ עד י״ב בבית הספר החקלאי "מקווה ישראל" בחולון בו הרחיב ביולוגיה וחקלאות. בשעות הפנאי התנדב עמית בתנועת הנוער הצופים בבית דגן וכחלק ממנה היה חניך, מדריך לכיתות שכבה ז' וסיים את הפעילות שם כראש צוות המחסן. בנוסף, שיחק עמית בקבוצת כדורסל "מכבי בית דגן" עד שהיה בן 16. חלק מתחביביו היו לגלוש גלים, לרכב על סקייטבורד ולשמוע מוזיקה, במיוחד ראפ ישראלי שליווה אותו לאורך כל חייו. עמית היה אהוב על כולם, היה חבר טוב ונאמן. תמיד היה אופטימי ולוקח את החיים בקלות, הוא חי את חייו באופן מלא והאמין כי צריך לחוות חוויות ולהנות מכל מה שיש לעולם להציע. החיוך של עמית והעיניים החומות הזוהרות שלו, האירו כל חדר אליו היה נכנס. עמית היה קשוב לכולם ותמיד יודע מה להגיד ואיך לעזור לכל מי שפנה אליו. חבריו הרגישו מאוד קרובים אליו וידעו שהוא תמיד שם בשבילם. עמית היה בן אדם מצחיק ותמיד היה מרים את האנרגיות של כל הסובבים אותו. חבריו מספרים כי תמיד כשמצב רוחם היה ירוד, היו ניגשים אליו וישר החיוך היה עולה על פניהם והיו שוכחים מכל בעיה שהייתה להם. לעמית היו מילים מזוהות אשר אהב להגיד. אחת מהן היא המילה ״תענוג״ שהיום הפכה להיות המילה המזוהה עם עמית. עמית הכיר את בת זוגו מיה בגיל קטן ותמיד היו חברים טובים, ומגיל 15 נוצרה בניהם זוגיות מופלאה וחזקה שעשתה אותם מאושרים. עמית ומיה תכננו להמשיך את חייהם ביחד, לצאת לטיול משותף אחריי הצבא, להתחתן ולהישאר ביחד לתמיד. מיה מספרת שעמית היה העוגן שלה, תמיד עשה אותה שמחה ומאושרת והוא היה היחידי שהייתה פונה אליו בכל דילמה. עמית גרם לה להרגיש בטוחה ומיוחדת. וידעה שכל עוד הם ביחד שום דבר אחר לא משנה לה. *הקשר עם המשפחה- עמית היה הבן הקטן שנולד להוריו לאחר שלישיית אחיו ואחותו.ילד חייכן שובב ואוהב, עצמאי מאד, שתמיד רצה להתמודד עם הדברים לבד. תמיד מוקף חברים, ובונה ויוצר קשרים חבריים בכל מקום שהגיע בקלות. ראה את השונה ודאג לחבר ילדים שהרגיש שהם לא ב"חבורה" לחברים . הקפיד מאד לבקר ולהפגש עם סבתו והמשפחה המורחבת כאשר יצא לחופשות מעזה. עמית הכיר תודה לא קיבל שום דבר כמובן מעליו, גם בתכתובות האחרונות עם בני משפחתו ציין תמיד כמה הוא אסיר תודה על כל דבר שעושים עבורו וכמה הוא אוהב את כולם. ב- 11/8/2022 עמית התגייס לחטיבת הצנחנים לגדוד 202. במהלך הכשרתו, עמית עבר קורס חובשים שאותו סיים בהצטיינות ותמיד ראה בתפקידו כחובש ערך עליון. עמית היה בפלוגה ב' "הקרנפים". ב- 7/10/2023 (תחילת מלחמת חרבות הברזל) עמית והפלוגה שלו הוקפצו מאזור גוש עציון לקיבוץ בארי וב-4/11/2023 נכנסו ללחימה בעזה. ב- 22/1/2024 נורה טיל RPG לעבר דירה בה שהו מפקדיו של עמית. עמית היה מהראשונים שהגיעו אל הנפגעים וטיפל באירוע בקור רוח ובמקצועיות מוחלטת. *להוסיף את המפקדים שנפלו?? עמית תמיד דאג לעודד ולחזק את חבריו לצוות ובאותה עת להיות בעל אומץ רב ורצינות גבוהה לתפקידו כלוחם וחובש קרבי. חבריו לצוות מספרים שלא משנה מה היה קורה, עמית היה נשאר אופטימי עם חיוך על הפנים שהיה עוזר לכולם ברגעים קשים. תמיד היה מצחיק אותם ואומר את כל הדברים הנכונים, כדי שכל הצוות ירגיש מגובש ומחוזק בכל רגע בלחימה. לעמית היה פנקס יד בו רשם על חוויותיו בלחימה, על שירים ששמע ברדיו ועל מחשבות שהיו לו. בכל יציאה שהייתה לעמית הביתה מהלחימה, היה מעביר אותה עם המשפחה, החברים והבת זוג. היה תמיד מספיק את כל מה שרצה ותמיד אמר שהוא מתייחס לכל יציאה הביתה כאילו תהיה האחרונה. בלילה ה-8/8/2024 עמית נכנס לעזה לאזור דיר אלבלח לזמן שהיה אמור להיות ארוך מהכניסות הקודמות. ביום שבת ה-24/8/2024, בסביבות שעה 16:20, בעת פעילות איתור אמל"ח ומחבלים באחד הבתים בשכונה, עלו ארבעה לוחמים לקומה השנייה של הבית. שניים מהם פנו לחדר בצד ימין, ועמית והלוחם השני פנו לחדר השמאלי. עמית פתח ארון בחדר ועם פתיחתו הופעל מטען רב עוצמה. עמית ספג את כל ההדף ונפגע במקום באופן אנוש ולאחר זמן קצר נהרג. הלוחם השני נפצע באורך קל. הבשורה על נפילתו הגיעה במוצאי שבת והכתה כתדהמה, צער וכאב על המשפחה, החברים וכל תושבי היישוב. הלווייתו נערכה למחרת ביום ראשון ה-25/8/2024 בשעה 16:00 ביישוב בית דגן, בנוכחות אלפים מתושבי היישוב ומחוצה לו. עמית נטמן בחלקה צבאית שפתחו עבורו בבית העלמין בבית דגן. עמית הנו החלל ה-700 של מלחמת חרבות הברזל.

חמצוצים אצבעות קינדר עוגיות שושנים

אור היה חבר אמת. היינו יחד במגמה בלימודים ואני לא הייתי מאה אחוז בה, והוא ממש היה המלאך השומר שלי שם. לא הפסיק לעזור לי. היה מתקשר ומתעקש שאבוא לשיעורים, שנעשה עבודות ביחד והוא יעזור לי". "אומרים שחברים נמדדים ברגעים קשים וברגעי משבר, ואתה, בכל הזדמנות אשר ניתנה ברגעי צרה וברגעי קושי, התעלית ועזרת, נתת יד שצריך ושמחת עם חיוך רחב מאוזן לאוזן שאי אפשר היה להישאר אדיש אליו."

הוא אהב מאוד אוכל פרסי

קצין ממעלות, מסיירת נח"ל ,נהרג בעזה לפניי כחודש.יים. בחור משכמו ומעלה, היה תלמיד מצטיין, קצין מצטיין והתנדב בכל מקום ובכל שלב בחייו. היה נערץ על חניכיו בבני עקיבא וכמובן על חייליו! יהיה זכרו ברוך🙏

משלוח מנות מתוק שבטח שלח לחברים

את יאיר היו מזהים מהחיוך. כזה שהתחיל מהפה אבל הגיע עד לעיניים והאיר על כל מי שנגע בו. הוא אהב את החברים שלו והמשפחה ואהב את הארץ הזו מאוד, עד כי התעקש בכל מאודו להצטרף לחזית מתפקיד עורפי בו החזיק בשבעה באוקטובר. אנחנו מספרים עליו שהיה אדם של חיבורים. למד בתיכון מעורב ובאמת בזרם המנחמים ראינו את כל גווני החברה הישראלית. אבל זו לא רק סיסמה - זו הדרך שבה יאיר חי את חייו מהדרכה בצופים, דרך תפקידים משמעותיים בצבא וכאח בכור במשפחתו. הוא דאג שאחרים ירגישו בנוח, שיהיו שמחים ובעיקר ניכרה בו אותה תחושת שליחות בה חי את חייו עד לאותו יום שישי ארור בו נפל בקרב בעזה. החיוך שלו עוד מאיר עלינו מלמעלה וחסרונו מכה בנו יום ביומו. אך המסורת שבשמה אמו ואביו מצווים אותנו להמשיך היא: ובחרת בחיים, מתוך שמחה.

יאיר אהב בעיקר שניצלים עוד מאז שהיה ילד קטן. את השניצלים של סבתא שלו אהב במיוחד, אבל גם עוגות ועוגיות מפנקות שהכינה לו אמו עינת, קונדיטורית מוכשרת. הוא אהב עוגות גבינה, עוגיות שושנים, עוגת שיש ועוגות וניל. הפעם אנחנו רוצים לשתף בעוגת הגבינה שאהב ואמו הכינה לו בהזמנה אישית בכל פעם שביקש.

סרן דקל סויסה הי״ד בנם של משה וגילה ואח לליטל, עדן ונוי נולד במושב בר גיורא ב-27.2.2000 כ״א באדר א תש״ס ולמד בבית הספר “עין הרים” ובחטיבת “אור” בצור הדסה. בגיל 15 הצטרף לפנימייה הצבאית בחיפה, ולאחר התיכון התנדב לשנת שירות באטלנטה, ארה”ב. בהמשך למד במכינה הקדם-צבאית בעלי, שם העמיק באמונתו ובפיתוח אישי. במרץ 2020 התגייס ליחידת מגלן, סיים הכשרה כלוחם וסמל, והמשיך לקורס קצינים. הוא שירת כמפקד מחלקת טירונים בחטיבת גולני מתוך תחושת שליחות. דקל דגל בשיפור עצמי מתמיד, כשהוא נעזר בספר “מסילת ישרים” ובמחברות בהן כתב על דרכים להתפתח כאדם טוב יותר. ב-7.10, במהלך לחימה, פיקד בגבורה על המוצב תחת אש כבדה, חילק פקודות, פינה פצועים, ונלחם עד טיפת דמו האחרונה. בזכותו המוצב לא נפל. חייליו מעידים כי הוא הציל את חייהם ונלחם בעוז עד הרגע האחרון. דקל עמד במילתו – להחזיר את חייליו הביתה בשלום. גיבור ישראל

לדקל היה מנהג בכל יום ראשון עם חייליו לעשות פק״ל קפה עם עוגיות שוקולד צ׳יפס של אמא גילה. הוא נהג לפתוח ככה את השבוע וכשהיה יוצא הביתה נהג לעשות פק״ל קפה בטבע, להתבודד ולהתחבר לבורא עולם או סתם ככה עם חברים ומשפחה. תמיד בחר לקחת איתו עוגיות של אמא.

סהר הייתה אישיות אהובה על כולם ושוקקת חיים. כל אדם שפגש בה התאהב מיד מסוג האנשים שאי אפשר לפספס כשהם נכנסים לחדר, תמיד התאפיינה בצחוק מתגלגל וחיוך שובה לב סהר קידשה את החיים וחיה אותם במלוא עוצמתם בחייה ובמותה הצילה חיים אנחנו מתגעגעים אליה מאוד המשפחה

סהר אהבה לאפות ולבשל לאהוביה היה לה ספר מתכונים משלה והיא ידעה בדיוק מה כל אחד אוהב לאכול והכינה לכולם באהבה בעיקר אהבה לאפות את הרוזעלך הטעימים שלה ולפנק את כולם.

יונתן אהרן גרינבלט נולד בירושלים גדל בבית שמש למד בישיבת הסדר נוה דקלים באשדוד התגייס במרץ 2023 לגבעתי גדוד שקד... נפצע בי"ד תמוז ונפטר מפצעיו בכ"א תמוז יוני היה חייל מעולה ! סמכו עליו המפקדים והחברים בלחימה.... היו לו המון פקלי"ם... הוא נלחם תקופה ארוכה מאוד בעזה.... נכנס בכל הכניסות... יוני היה חבר טוב... היה חכם ועדין.... הייתה בו ביישנות עם עוצמה גדולה... יוני לא פחד נלחם באומץ תמיד עם חיוך ותמיד בכיף עם אןירה טובה.... יוני אוהבים מאוד מאוד ומתגעגעים!💔 יוני היה רזה מאוד כמעט לא גייסו אותו כי הוא לא היה במשקל... אבל יוני היה צקלקן...ככה אמרו החבר'ה... תמיד היה לו משהו טעים מנטוס באונו או ציטוס ירוק.... וכמובן קולה...

משלוחים שילדים אוהבים ולא האמהות... חטיפים סוכריות שוקולדים קולה ובירות כמובן... יוני אהב בירות... חברים הוציאו בירות לזיכרו....

דר. זכריה הבר ז"ל מאוד אהב את הממתק "מייק אנד אייק", והוא נהג להביא אותו למילואים כדי לחלוק אותו עם הצוות שלו בטנק. זכריה היה תלמיד חכם, חוקר חיטה מבריק, ומעל הכול – אבא,בעל, בן, אח, בן דוד וחבר אהוב על רבים.הוא היה אדם מלא אהבה לזולת, שקיבל כל אדם בחיוך ושאל לשלומו, מתוך רצון אמיתי להקשיב. הוא היה שקדן גדול בלימוד תורה ובמחקר, אך גם ידע ליהנות מרגעים פשוטים של צחוק ושמחה. הוא אהב לצפות בתוכניות קומדיה ורפואה, ולעשות צחוקים עם הילדים. הוא נפל על הגנת המולדת בעזה ב16.01.2024- במלחמת ”חרבות ברזל“. אנחנו מקווים שתהנו מהממתק כמו שזכריה היה נהנה ממנו עם חבריו. פורים שמח ומשמעותי!

סוכריות מייק אנד אייק, שזכריה היה מביא לחבריו בפלוגה Mike and Ike candies

דן היה הנגביסט חוד בצוות שלנו ביחידת אגוז. הוא היה האדם הכי טוב שהכרתי. תמיד חייך, תמיד עזר לאחרים, הוא היה כולו טוב ואור. הוא נפל בעזה בתאריך 12/01/2024.

דן אגב במבה וממתקי גומי .

לוחם מגלן, יצא מבית שאן ב7.10 ונלחם בנחל עוז וכפר עזה. אהב לשמוח ,מעורב חברתית. נפל בדרכו לארוסתו חודשיים לפני חתונתו

קורנפלקס עם חלב

אליאב שלנו, האיש של טל, האבא של מעין, נגה, עומר ושחר, הבן של פסקל ומרדכי. איש של שלום, נתינה, אהבת אדם והארץ. סגן מפקד פלוגה בגדוד 8207, חטיבת אלון (228) נפל בקרב בדרום לבנון ביום כ”ד בתשרי תשפ”ה (26.10.2024). אליאב היה דמות מופת של שילוב נדיר בין ערכים, אהבה ונתינה. איש משפחה מסור ובעל מדהים. כחבר אמיתי, הוא תמיד היה שם – להקשיב, לחזק ולחבק, את הכל עשה עם חיוך ענק ששבה כל לב. הייתה בו שמחת חיים מדבקת שגרמה לכל מי שפגש בו להרגיש מיוחד. אליאב היה איש של שלום, שחיפש תמיד את הדרך לחבר בין אנשים וליצור אחדות סביבו. הוא שילב באומץ ובגאווה תורה וצבא, ושירת את המדינה מתוך אמונה עמוקה בעם ובארץ. איש של נתינה חסרת גבולות. אליאב וטל היו זוג במשפחתון 6 שנים, לילדים שהיו זקוקים לבית יציב, חם ואוהב. אליאב היה דמות משמעותית מאוד עבור הנערים, הוא שימש להם כאב לכל דבר, והיה חלק בלתי נפרד מחייהם עד יום מותו, וגם אחרי. אליאב תרם כליה לילדה בת 12 שלא הכיר. הוא השאיר אחריו חלקים ממנו אצל כל מי שפגש בו, הן פיזית והן סימבולית, מעצם היותו מי שהוא. זכרו יישאר חקוק בליבנו תמיד, כדמות של אור, כסמל לאחדות, אהבה וגבורה.

עוגיות שוקולד צ'יפס של נגה שאליאב כ"כ אהב ועוגת שמרים ממכרת של טל שתמיד היה לוקח איתו למילואים...