שולחים לזכרם

אורי ניסנוביץ', נולד בכא' כסליו תשס"ג ונהרג ביד' חשוון תשפ"ה. אורי נולד וגדל באילת, אח שישי מבין 7 אחים ואחיות. לאחר מכן עברה משפחתו לירושלים. בישיבה תיכונית למד בישיבת מצפה רמון, ולאחר מכן בישיבת ''אבינועם'' בתפוח-אביתר. לפני כשנה התגייס אורי לגדוד 13 בגולני, הוא היה אדם פשוט, אוהב את אדמה, את ארץ ישראל ואת התורה. אורי התעקש להתגייס ולהיות לוחם למרות פציעה ברגל שדחתה לו את הגיוס, ולאחר מכן פציעה תוך כדי ההכשרה. בקרב בו נהרג אורי, יצאו הוא וחבריו לטהר מבנה בלבנון. אורי היה הראשון בכוח ונהרג מירי מחבל. במותו הציל את חבריו והוא היה ההרוג היחיד באותה תקרית. הוא נהרג חודש לפני יום הולדתו ה-22. אורי היה עסוק בעבודה מתמדת על מידותיו, גם תוך כדי לחימה, ביומנים שכתב בלבנון היה עסוק בהצבת מטרות לעצמו וחשיבה איך להשתפר ולהיות אדם טוב יותר. תחום נוסף שהיה יקר לליבו של אורי זאת ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל ועבודת האדמה. אורי נטע כרם של עצי זית בשומרון. לפני הכניסה האחרונה ללבנון, הספיק אורי להגיע לכרם שהיה כל כך גאה בו ולגדר אותו. גם היום הכרם ממשיך לפרוח וחבריו ממשיכים לטפל בו. "לא לשווא אחי נטעת"

משלוח מנות פנקייקים. באחד מחגי הפורים בישיבה, כאשר אורי היה בשיעור ג׳, ראו אותו החברים לחדר עומד זמן רב ומשקיע בהכנה של ערימת פניקיים חמים וטריים ולידם חבילות קליק ורטבים שווים. למרות שבדרך כלל החבר׳ה בישיבה רגילים לצאת ידי חובת משלוח מנות מנות באיזה חטיף ושתיה, אורי החליט להשקיע ולפנק את אחד התלמידים החדשים בשיעור א׳, למרות שלא היה בניהם קשר בכלל. המעשה הקטן הזה מראה כמה היה חשוב לאורי קיום המצוות בשמחה ואיך הוא תמיד ראה את האחר.

" הדבר הכי טוב בעולם, הוא לעשות טובה למישהו" (האדמור מפיסאצנה) שגיא, בעלה של טל ואב מסור לעמיצור, מעוז ורונה. בן אהוב לדליה ויורם ואח לרועי, ענבר ועומר. גדל בפתח תקווה בשכונת הדר גנים. שגיא עשה כל שביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור כולם. הקדיש את חייו למען האחר - התנדב כבר מנערותו ואף פעם לא הפסיק, היה מתנדב בארגונים רבים ומשמעותיים כמו מגן דוד אדום, צח"י, עמותת "שמחה לילד" וארגונים נוספים למען אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. שגיא היה איש של עשייה ונתינה ללא גבול. הוא ראה כל אדם באור ייחודי, והאמין ביכולתם של הסובבים אותו להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם. הוא תמך, דאג ופעל ללא לאות כדי להעצים כל מי שפגש בדרכו. לאורך כל חייו התעניין בעולם הרפואה, עבד במד"א כפראמדיק והתחיל את דרכו בהגשמת חלומו להיות רופא. שגיא אהב כל כך את ארץ ישראל שלנו, אהב לטייל בה, לטפח אותה ולחיות למענה. כקצין מסור, שגיא תרם למדינה ימים רבים בשירות המילואים, והיה שותף להגנת גבולה הצפוני של ישראל. סרן (במיל') שגיא רובינשטיין נפל בלבנון והוא בן 31 בנופלו. שגיא האמין שתהיה איפה שצריך אותך ולא איפה שנוח. שנזכה להמשיך בדרכו ולהפיץ את אורו!

עוגיות שוקולד צ'יפס של טל אשתו

מידן היה האדם הכי מצחיק בעולם ובעל השמחת חיים הגדולה ביותר! הוא תמיד היה עושה חיקויים ומצחיק את כל החברים והמשפחה! הוא היה חבר טוב ובן משפחה מדהים, נתן לכל אחד להרגיש הכי מיוחד בעולם❤️ הוא ראה את החיים באופטימיות ולא נתן לדברים לעכב אותו, מידן היה מדהים בחייו ולאחר מכן הבנו את זה טוב יותר לאחר מותו, מידן נהרג במבצע צוק איתן ב2014 מפצ"מר שנפל בשטחי הכינוס בבארי. זה קישור לסרטונים המצחיקים שעשה- https://youtu.be/H6LHFxywNSk?si=HoOpIxd6op8-aaYr

מידן היה אוהב ממש במבה וקולה, כל החדר שלו תמיד היה אריזות של במבה ובקבוקי קולה בהגזמה. בלינק המצורף יש ספר שבנינו מתוך הפייסבוק שלו, שם ניתן לראות באחד העמודים את אהבתו לבמבה!

נתנאל היה לוחם ביחידת החילוץ של חיל האויר 669, הוא נפל בקרב בעזה בחנוכה תשפ"ד בן 22 בנופלו. נתנאל היה אדם של אהבה ונתינה אין סופית , הוא היה מדריך בתנועת הנוער עזרא, מתנדב במד"א , מתנדב בעמותת זכרון מנחם וליווה ילדים חולי סרטן ואף הקים מערך תרומות דם להצלתם . מתוך דברים שכתב : "נתינה קטנה יוצרת אהבה גדולה".

סוכריות גומי בצורת לב

מלאך מבפנים ומבחוץ 😇 בן יקר, אח אהוב ולב ענק שתמיד דאג לאחרים. רון היה צעיר מבטיח, ערכי ואידיאליסט. כבר בגיל 17 היה ״שגריר צעיר״ וייצג את העיר לוד ואת מדינת ישראל באו"ם. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא, שם שימש כעוזר מ"פ בגדוד לוחמי המעברים של המשטרה הצבאית. לקראת סוף שירותו הצבאי נדבק בחיידק בלב, המשיך לשרת עד שהוכר כנכה צה"ל ושוחרר. בתקופת הקורונה, עבד רון במעבדת חברת "My Heritage" חבריו למעבדה סיפרו כי "רון היה מנהיג וחבר אמיתי, אדיב, אמפתי, חרוץ, תמיד התנדב ראשון לקחת על עצמו משימות נוספות ולעזור לאחרים". בעקבות עבודתו במעבדה, רון תכנן ללמוד הנדסה גנטית ולמצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא . לאחר תקופת הקורונה נסע רון לקאמפ פרלמן בפנסילבניה בארצות הברית וחנך נוער יהודי במשך שלושה חודשים. הספורט היה חלק משמעותי בחייו. בכל הזדמנות עסק בספורט כזה או אחר, הוא שיחק כדורגל, התאמן בקפוארה, התאמן באגרוף תאילנדי, גלש בים, שיחק טניס, הרים משקולות ושיחק פוצ'יוולי - כדורגל חופים. רון אהב מאוד בעלי חיים ובמיוחד כלבים והכי הרבה את הפיטבול של המשפחה טייסון. הצניעות שלו והטוב שלו פשוט מגנט אליו אנשים. ילד גבר שאהב את העולם ודאג לשמור עליו. כל הזמן דאג להזכיר לכולם כמה העולם יפה ומושלם. רון אהב לטייל עם המשפחה, לשבת עם חברים כל שישי בשקיעות ולצלם נופים יפים. רון טייל ביותר מ 50 מדינות בעולם וכל פעם שהיה חוזר לארץ היה מחבר בין החברים שהכיר בעולם עם החברים מהבית. רון היה בחור צעיר , חכם, שנון, ומצחיק שכל עתידו היה לפניו. "ואהבת לרעך כמוך" היה לו לכלל בחיים. אפילו ברגעיו האחרונים בחיים חשב איך להציל אחרים ולא את עצמו. שעה 06:29 - חברים שניצלו ושהיו עם רון ברגע שהתחילו האזעקות, סיפרו שלרון היתה אפשרות לחזור איתם הביתה אך הוא בחר לחזור לשטח המסיבה ולחפש את החברים הנוספים שהגיע איתם. למרות ניסיונותיהם הרבים לשכנע אותו להציל את עצמו, רון סירב בטענה שהוא לא משאיר חברים מאחור. הוא אמר להם לנסוע ושהוא יגיע אחריהם. רון התחיל לחפש את חבריו דן אריאל ועומר בן נון. כשמצא אותם, נסע יחד איתם לחפש מיגונית להסתתר. כשהגיעו למיגונית בצומת גמא מערב נכנסו לתוכה וחיכו עד שיסתיימו האזעקות והטילים. שעה 06:39 בזמן שהם במיגונית נשמעו מבחוץ קולות בערבית. רון אמר לחבריו להסתתר מאחוריו וכשמישהו ייכנס למיגונית הוא יסתער עליו. המחבלים זרקו מבחוץ 3 רימונים לתוך המיגונית. דן ועומר נפצעו ונפלו על הרצפה. המחבלים נכנסו למיגונית וחטפו את רון. עומר היחיד ששרד סיפר שכאשר רון נחטף הוא שמע את רון מתעמת ונלחם עם המחבלים בחוץ. רון לכאורה היה חטוף ונמצא כשבוע לאחר מכן ירוי בראשו כ-50 מטר מאחורי המיגונית. רון הובא למנוחות ב13/10/23 בבית העלמין החדש בעיר הולדתו לוד. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. "בחיוך כובש נכנסת ללב, אתה עכשיו בגן עדן ולנו נשאר כאב" - זה המשפט שנחקק על קברו.

רון מאוד אהב מתוקים בעיקר עוגת בוואריה שאמא שלו נהגה להכין בשבילו. הוא אהב טופיפי ורוזלך . פררו רושר, במבה, שילוב של ביסלי עם במבה ביחד. תפוציפס חריף ועוגיות אורו. קליק כחול וקורנפלס כריות .

מפקד כיתת הכוננות של כפר עזה, גיבור אמיתי, אבא נפלא לשלושת ילדיו, איש מצחיק ושנון, חכם וחם, חבר טוב ואוהב, אח, בעל ובן מעולה! הכי חזק בקיבוץ ואהוב על כולם. המשפט שלו הוא "לא מבזבזים דרך". באהבתו את הים היה אומר שאם הפלגת מנקודה א לנקודה ב ולא זרקת חכה או רשת, בזבזת דרך..

טל לט טהב שוקולד ולא אהבה מתוקים, אז זה קשה אבל העריך תמיד עוגיות אוזני פיל וערגליות, כי יש להן שמות מצחיקים

בנם של נעמה וניר, אח למיה, בן זוג ללאה. ילד נצחי מלא שמחת חיים עם חיוך רחב שאי אפשר לפספס את השפעתו על כולם. כל מי שפגש אותו למד ממנו על כוחו של חיוך, על חברות ואנושיות כערך עליון. ב 7.10 במתקפת החמאס בנובה, גל וחברו ספי גניס חסו במיגונית כשהמחבלים הגיעו, הם הסתערו עליהם בידיים חשופות ומנעו את כניסתם ובגבורתם הצילו חיים. גל הוא המגדלור שנמשיך ללכת לאורו לנצח.

במבה, קליק, ברווזון גומי צהוב, מחזיק מפתחות עם פותחן בקבוקים

מפקד צוות חוד סיירת נח"ל מפקד נערץ מקצוען ונועז. נפל 13.1.25

אזני המן שוקולד, Mike and ike, גומי וצ'יפס שמנת בצל.

לירון היה מפקד צוות בסיירת גולני, בן 25 מעופרה. לירון היה ענו, צנוע, אדם של חסד, תמיד דאג לראות את החלש ולעזור לו, והכל בשקט. תמיד ברח מהכבוד, ראה את טובת האחר לפניו, בין אם זה מול חייליו ובין אם זה מול החברים או המשפחה. לירון לא היה הולך לישון עד שלא עבר בין כל חייליו ובדק שכולם בטוב ויש להם כל מה שהם צריכים. עוד לפני שרותו הצבאי וכמובן גם במהלך שירותו כמפקד, ללירון תמיד היה חשוב ללמד על מורשת קרב, סיפורי הנופלים תמיד היו נר לרגליו, למד ולימד מהם המון. מאז שהיה ילד דאג תמיד לשאוף להכי טוב והציב לעצמו מטרות ויעדים שאת כולם הצליח להגשים. ילד שכולו אור שרק הוסיף מסביבו טוב בעולם. לירון לא היה אמור להיכנס ללחימה כי היה אמור להתחיל תפקיד חדש סמ"פ. אך למרות זאת התעקש יום יום להיכנס ולבסוף אושר לו. לירון השאיר אחריו מכתב/ צוואה לעם ישראל שכתב רבע שעה לפני כניסתו ללחימה בעזה. הוקמה עמותה לזכרו ששמה " להיות בגדלות" להמשיך את הטוב והחסד ואת הצוואה שהשאיר לעם ישראל.

עוגת לוטוס גבינה תחתית: 250 גר עוגיות לוטוס מרוסקות+ 100 גר חמאה מומסת מלית: 2 שמנת מתוקה 1/4 כוס סוכר 1 אינסטנט פודינג ווניל להקציף ביחד לאחר מכן להוסיף 500 גר גבינה לבנה ולערבב מעל המלית לשים 250 גר עוגיות מרוסקות ולשים במקרר

סרן ידידיה אשר לב הי"ד גדל בישוב טל מנשה. שמח, חברותי ורגיש. דובר יושר ואמת, סקרן ומתעניין. סגנון דיבורו היה מאיר ומכבד להורים, לסבים ולסבתות, לכל חבריו ובהמשך לחייליו. לפני השרות הצבאי ידידיה פסע לאורך 'שביל ישראל' ואהב לטייל ברגל ובג'יפ שלו, במסלולים ובמעיינות. ידידיה שירת כלוחם וכקצין בחטיבת גבעתי ובמלחמת "חרבות ברזל" בתפקיד סגן מפקד פלוגה, בפלוגת חשיפה תקיפה, בגדוד 52 חטיבה 401. בצבא פעל מתוך שליחות, במקצועיות רבה, באומץ ובמסירות אין קץ ובאחריות ייחודית לחייליו. למכ"ים חדשים אמר "כל דבר קטן שתגידו לחיילים שלכם, שתראו בו דוגמה אישית, הוא בעל משמעות שאין לנו מושג מה ההשלכות שלו. פה בפלוגה מתרכזים ברגעים הקטנים, האלה שבורחים לנו בדרך כלל, בחמש שניות שהייתי יכול לטפוח לחייל על השכם, או לזרוק לו הערה שתרים אותו." בר"ח כסלו ה'תשפ"ד 14.11.23 לחם ונפל בגבורה בעת שחיפה על חייליו במהלך קרב בצפון רצועת עזה. בן 26. חבריו ספרו "תמיד עזר בכל ותמיד בשקט" ידידיה שכולו לב, בחייו ובמותו סימל מופת של מסירות לארץ ולעם שכה אהב. יהי זכרו אור ודרך לכולנו, להצלחת עם ישראל. אמא היתה מכינה באופן קבוע לידידיה לצבא גרנולה ביתית . חבר מהצבא מספר שידידיה היה חולק איתם הכל ורק את הגרנולה היה שומר לעצמו . מצורף מתכון של אמא עם המון אהבה וגעגוע . מוזמנים להכניס חיבוק קטן מידידיה במשלוח מנות שלכם .

גרנולה ביתית, רבע לשבע

עוז דניאל הי"ד עוזי שלנו היה ילד של אנשים, שתמיד הפיץ אור לכל עבר, נאמן לעקרונותיו, עם טוב לב ונשמה ענקית, עם קסם אישי ואישיות כובשת, מלא בערכים שהיו נר לרגליו, של אהבת האדם, של עזרה לכל אחד, של חיבור בין אנשים, של הכרת הטוב, של כבוד האדם, של שמחה, אופטימיות, צחוק מתגלגל ומאושר. לעוז היה כישרון מוזיקלי יוצא דופן, הוא האמין בכל ליבו שמוזיקה מחברת בין אנשים. המוזיקה והגיטרות היו האהבות הגדולות שלו – מאז היותו ילד, בכל הזדמנות היה מתיישב עם הגיטרות ופורט על המיתרים, והניגון שלו היה ממלא את הבית והלב של כל הסובבים אותו. עוז חלם לפוצץ במות בארץ ובכל העולם. הג'אנר שעוז אהב הוא רוק - מוזיקה שמחה ועוצמתית, העריץ את להקת Guns N' Roses. עוז שירת כלוחם בחטיבה 7 של חיל השיריון כטען קשר בצוות הטנק, ובשבת ה-7 באוקטובר הוא וצוותו ששהו בגזרה ככונני חג, יצאו במלוא עוזם להגנה על התושבים והמולדת. בסביבות השעה 07:30 של אותו בוקר ארור, עוז וכל צוות הטנק נחטפו על ידי ארגון טרור. ב-25 בפברואר 2024, משפחתו התבשרה כי עוז נהרג בקרב כבר ב- 7 באוקטובר וגופתו מוחזקת ע"י חמאס בעזה. את המנגינה של עוז אי אפשר להפסיק..... משפט שעוז האמין בו: ״לא משנה מה, תרדוף אחרי החלומות שלך״.

עוז אוהב מאד: סוכריות m&m כדורי שוקולד

עמיחי נולד וגדל בעיר עכו. כבר מילדות התאפיין בחן מיוחד, רגיש לאחר ואהוב על חבריו והסובבים איתו. נלחם בגבורה במוצב מו"פ דרום בשבת שמחת תורה והציל חיים רבים. על אף שנפצע פעמים רבות פציעות קשות המשיך להילחם עד שאזלו כוחותיו. נפטר מפצעיו לאחר 3 ימים בכה בתשרי תשפ"ד והוא בן 23. איבריו נתרמו והצילו חמישה אנשים. אומרים על עמיחי: אמיתי, דעתן, קשוח, עמדות מוצקות, בעל עמוד שדרה, וותרן, חיוך שלא נגמר, לב פתוח, רגיש, מרגיש מצוקות ולבבות כואבים, איש חופש אמיתי, שם לעצמו גבולות, גיבור, אמיץ, רך כקנה וקשה כארז, עדינו העצני, תמיד מכבד, שם לב, אף אחד לא שקוף לידו, לא תופס מקום, תמיד בגובה העיניים, מפרגן בכל הלב, יודע להקשיב, תמיד מוכן לעזור, אח טוב, מגנט לילדים, אדם טוב באמת, חכם, מתבונן, מבט בהיר, עילוי, גאון, ענוותן, מסתתר, חוש הומור משובח, מלא אור, מתוק, טהור, מאיר פנים, מהדר בכיבוד הורים, חובב סיפורי צדיקים, אוהב תורה, דובר אמת בלבבו, עקשן, בעל ידע רחב, גיטריסט מחונן, אוהב ספר, מנשנש ספרים להנאתו, מצטיין, פנימי, עמוק, הלוחם הכי טוב, הלב של המחלקה, נגביסט חוד, רוח גדולה, גיבור ישראל, הלוחם הטוב ביותר, איש עשייה, מאמין באמונה שלימה בנצח ישראל.

עמיחי אהב מאד עוגה שקראנו לה בבית עוגת עמיחי מאחר והכנו אותה במיוחד עבורו. יחד עם ספרינג בטעם אפרסק זה יכול להיות משלוח מנות מתוק וטעים.