שולחים לזכרם

זהו סיפורו של סמ"ר עדי ליאון ז"ל עדי, בנם של נורית ואמיר ואח גדול לזוהר ואורי היה בחור מלא חיים, עם חיוך תמידי על הפנים. הוא היה מנהיג מלידה, ממש המסמר של החבורה ויצר חברויות עמוקות ורבות שנים. עדי נולד ב- 22/2/2003 וגדל ביישוב ניל"י . עדי גדל והתחנך לערכים בתנועת הנוער "מכבי צעיר". הוא היה מדריך בתנועה ואחד מהבוגרים המובילים בסניף עד גיוסו לצבא. עדי יצר מוזיקה אלקטרונית וחלם להפיק וליצור מוזיקה ולהפיץ את יצירותיו לכל העולם. המוזיקה הייתה חלק גדול מחייו והוא בילה זמן רב באולפן המוזיקה שהוריו בנו לו בחצר הבית. לעדי היה ערוץ יוטיוב וסאונדקלאוד פעיל עם המוזיקה שיצר. עדי היה ציוני בלב ובנשמה וכשהתגייס היה לו ברור שזה רק לקרבי ואין אפשרות אחרת. באוגוסט 2021 התגייס לגדוד צבר בחטיבת גבעתי. אהבת ישראל זרמה בדמו, הוא היה לוחם בכל רמ"ח אבריו. בשבת ה-7 באוקטובר הוקפץ מחופשת החג, ישירות ללחימה קשה בכפר עזה, לטיהור הקיבוץ ממחבלים וחילוץ משפחות כאשר המראות מסביב קשים מאוד והוא יחד עם חבריו נלחמים בגבורה. ב-27 באוקטובר החלה הפעילות הקרקעית בתוך עזה ועדי נמנה עם כוחות החי"ר הראשונים שנכנסו לרצועה ללחימה. המחלקה של עדי, מחלקת החוד של גדוד צבר הובילה את כוחות החי"ר של הגדוד לתוך הרצועה. -31.10.2023 לאחר מספר ימים של לחימה אינטנסיבית במחבלים, נפל עדי באסון הנמ"ר של גבעתי כשהוא בן 20. יחד איתו נפלו עוד 10 לוחמים מהגדוד כאשר טיל נ"ט הצליח לחדור את הגנת הנמ"ר. יומיים לאחר שעדי נהרג, 2 חברים מהגדוד הביאו מחברת שעדי מסר להם. הוא ביקש שיביאו אותה אל הוריו במידה וקורה לו משהו.מחברת פשוטה, שעליה כתוב: "לקרוא לאחר מות". הוא השאיר בה מכתבי פרידה להוריו, לאחיותיו, למשפחתו המורחבת, לחבריו, וגם לנו כעם, כאומה, כמדינה עדי הותיר מכתב וכתב: "...אני יוצא למלחמה הזו בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה. זה החינוך שנתנו לי הורי, בזה אני מאמין, מקווה שתזכרו אותי ,עדי..." משפחתו בחרה להנציח אותו באמצעות ערכה חינוכית – "האורות של עדי" המבוססת על המחברת שהותיר ושמונה ערכים המשתקפים במילים שכתב. עדי כבר לא כאן, אבל דרכו ממשיכה להאיר.

"העוגה של עדי " - עדי לא אהב כלל עוגות, מלבד את עוגת השוקולד הזו שדודתו הכינה. מאז שהתחילה המלחמה ביקשה מירית הדודה מהוריו של עדי שיודיעו לה כשהם הולכים לבקר את עדי כדי שתשלח לו את העוגה שכל כך אהב, אבל בכל פעם שביקרו אותו זה היה ברגע האחרון, והיא לא הספיקה. ולכן העוגה הזו היא מעכשיו ולעולם " העוגה של עדי"

נולד ב- ד׳ ניסן התשס״ד 2004 בישוב ברוכין שבשומרון, שהוריו הקימו בשנת 1999. נבו היה ילד סקרן, שמח ואהוב כל כך. תמיד חיפש לחקור על מה שרק אפשר: אם כילד: על בעלי חיים וטבע אם כנער: על דגים, קנה אקווריום, דג בנחלים ובים, קנה ערכת דייג, טיפל בדגים במסירות. ואם כבחור בוגר במכינת עין פרת: שם חקר את האמת. נבו היה איש אמת וחיפש אותה. המכינה הייתה מאוד משמעותית עבורו. הוא למד שם שנה א׳ וכשהתחיל שנה ב׳ פרצה המלחמה וביקשו מתנדבים להתגייס. נבו היה הראשון במכינה להתנדב למרות שהיה לו כל כך חשוב לסיים עד אוגוסט של שנה ב׳ במכינה. הוא הבין את החשיבות. נבו היה בחור חכם מאוד וגם חזק וגדול. הוא עבד על זה המון, אימונים ותזונה. בקלות היה יכול להתקבל לכל יחידה שרק רצה. גם בזכות השכל החכם שלו וגם בזכות הכושר שלו. אבל נבו בחר לעשות ״סקר שוק״ לפני הגיוס ולבדוק איפה כל מי שסביבו משרת ומה בדיוק התפקיד והתרומה. והחליט שהוא הכי יתרום בשריון. שם צריך אנשים טובים. נבו לא שָׂשׂ אֱלֵי קְרָב. הוא היה עדין. נפש עדינה. אבל הבין את החשיבות של הלחימה בעזה ולכן נכנס. נבו השתתף במבצע ארנון כשעוד היה בהכשרה. הם היו בטנקים שאבטחו את הציר. רק כדי להבין עוד קצת מי היה נבו, כשהם יצאו מהמבצע, חברים שלו שלא היו שם שאלו אותו בהתלהבות: ׳איך היה???׳ והוא ברוגע שלו ענה להם שהיה די משעמם ׳חיכינו המון זמן בטנקים, אמרו לנו שמוציאים יהלומים ויוצאים׳ הם לא הבינו במה מדובר…רק ידעו שזה מבצע חשוב וגדול. אבל זה היה נבו. עדין, לא שמח להלחם אלא עשה את זה מתוך שליחות. בכל פעם שנבו היה יוצא לסופש בבית הוא היה לוקח את האחיינים למשהו כיף, או אפילו סתם בא לראות אותם. הוא כל כך אהב את האחיינים שלו. לקח את האחיינית הגדולה, תאיר, לשוק ממש לפני שנפצע, וממש שבוע לפני הפציעה שכבר אדבר עליה, בא אחר הצהריים להכין איתם את הלחם שום המפורסם שלו. בערב שבת חנוכה האחרון נבו בעין נפצע ממאג תקול. לקח לו 4 שעות לדווח למפקד שהיתה תקלה והוא נפצע, רק כי לא רצה להפריע בלחימה. נבו קיבל שבוע וחצי בבית. שבוע וחצי של מתנה אדירה. הוא ביקש להפגש עם כל המשפחה. מכל הצדדים, חברים. ממש פסטיבל פרידה. עשינו הדלקת נרות חגיגית עם סעודת הודיה גדולה. ביום רביעי בצהריים, ח׳ טבת בשעה 13:44 הטנק של נבו עלה על מטען רב עוצמה. הטנק עף בגובה 2.5 מטר באוויר והתובה התנתקה מהצריח. נבו עוד היה בהכרה בפינוי אבל לאחר זמן קצר (כשעה וחצי) כבר נהרג. נבו היה איש של אמת ואיש של שלום. נבו היה מתקשר כל יום שישי לסבא וסבתא לאחל שבת שלום, יצאנו במיזם לזכרו להתקשר לאהובים עלינו כל יום שישי. לזכרו תפיצו טוב, ותדעו שגם את יש מחלוקות ודעות שונות אפשר לאהוב ולכבד. כך היה נבו. ❤️‍🩹

נבו אהב מאוד אפיה וגרם לכל מי שסביבו רק לחכות שהוא יכנס למטבח. את לחם השום המפורסם שלו, הוא התחיל להכין בשנה ב׳ במכינה. משלוח מנות עם לחם שום וכמובן פתק/ מגנט עם תזכורת להתקשר לסבא וסבתא להגיד שבת שלום השנה גם פורים יוצא ביום שישי ואין מתאים מכך למשלוח מנות לשבת.

איתן היה קצין שריון בגדוד 53, חטיבה 188. נפל בכא בכסלו תשפד, 4.12.23 בקרב בשג'עייה. עלם חן שאהב ליצור, ללמוד ולנגן. אוהב ואהוב על כולם.

עוגת מייפל וופל בלגי. סוכריות מייק אנד אייק והרבה שוקולדים, בירה, פנטה

טל היה אדם מדהים ורגיש, אחראי ומפקד טוב לחייליו. נולד בשנת 2001 ותאום לאחיו נועם. נהרג ב 7.10.23 כאשר הגן על המוצב בו שהה עם חייליו (מוצב סופה)

טל מאוד אהב עוגיות אלפחורס, תמיד שהגיע הבייתה לשבת ביקש שיכינו או יקנו עוגיות אלפחורס. אהב לשתות נס קפה לצד העוגיות

דנית כהן, בת 19 בנופלה. נפלה בקרב בחמ"ל ב07/10. שירתה במהלך שירותה הצבאי בפיקוד העורף בבסיס אורים בדרום, והייתה סמבצית של פיקוד הדרום. דנית הייתה האדם הכי שמח , מצחיק ולבבי שיש. כל מי שהיה לידה תמיד נקסם והתגלגל מצחוק כשהיא בסביבה. היה חשוב לה מאוד תמיד להצחיק ולשמוח בכל מקום בו הייתה נמצאת. היא אחות 3 במספר מבין 8. הייתה האחות הכי אהובה במשפחה כולם מודים בזה. אהבה מאוד לעשות ארוחות משפחתיות כדי ללכד את המשפחה ולאפות עוגות בכמויות לכולם. הידיים שלה היו ידי זהב.

דנית אהבה מאוד לאפות עוגות. לאפות דברים מתוקים ולקלוע לטעמים של כולם. אפשר להכניס עוגות מיוחדות, אפילו שתייה או משהו מיוחד שמתאים רק לה וינציח אותה בפרט.

רז מזרחי נרצחה במסיבת הנובה. הייתה לוחמת מגב בשירותה הצבאי. בחורה עם הלב הכי גדול שיש נתניה אינסופית ומלאך מתהלך על שתיים שתמיד נהגה לומר- ״הכל שטויות״

שוקולד בואנו, קינדר, כדורי שוקולד.

רז אהב את החיים הטובים אהב את המטבח ותמיד היה עם חיוך על הפנים

אהב בירת גולדסטאר קרה

מעוז היה בן אדם שעבד הרבה על המידות שלו. החברים שלו מהצוות בסיירת צנחנים מספרים שתמיד היה לו מהדורת כיס של ספר "מסילת ישרים" בכיס, והיה לומד את זה כל פעם שהיה כמה דק'חופשיות. מעוז לא היה מדבר יותר מידי, היה איש של מעשים. עבד על המידות שלו ווניסה לא להתלונן על הדברים הקטנים. ב7 שבועות הראשונות של התמרון, לא דיברנו עם מעוז בכלל אבל הצליח לשלוח הקלטת וואטסאפ אחד שהיה 11 שניות. הוא אמר: הכל סבבה איתי. זהו, עדכנתי". החלטנו לכתוב את זה בסטיקר שהוצא לזכרו.

אם אתם רוצים להשקיע, תכינו שקשוקה טובה עם לחם טווב. ככה תמיד היינו מכינים למעוז שהוא חזר מהצבא ביום שישי. מעוז גם אהב שוקולד טוב, וופלי 'לואקר" ותמיד תמיד לקח איתו לצבא חטיפי גרנולה של "נייטשר וואלי"

"כשאתה חושב שהגעת לקצה היכולת תדחוף עוד תגלה שיש לך עוד הרבה" (אחיה דסקל ה"יד). אחיה היה לוחם בגולני, נפל בקרב בשג׳איה כשרץ לחלץ את חבריו. נפל בנר חמישי של חנוכה

אחיה היה איש בריא, לזכרו הוצאנו מתכון של העוגיות שיבולת שועל שהוא אהב

נדב היה האיש הכי שמח שיש! אהב לשמוח, לשמח ולחגוג. הוא אהב מאד את פורים- היה מזמין תחפושות הרבה לפני ומתרגש לקראת החג והאווירה. נדב אהב מאד לארח, לבשל ולפנק את האורחים שלו. נדב, הבעל של הדר ואבא מדהים ליאר בן השנתיים, נפל בגיל 30 בציר נצרים בצפון רצועת עזה. מתגעגעים ואוהבים מאד

נדב הכי אהב לאכול אצל אנשים ולבקש מהם את המתכונים שלהם לאחר מכן. הסנימין באנס של השכנה- שנדב דאג שתכין לו אותם כל פעם שמגיע שבת הביתה. החומוס האגדי של נדב- שהיה טעים בטירוף ותמיד השאיר בלאגן ענק במטבח וכמובן- איך אפשר לארח בלי עוגיות שוקולד ציפס??

הלל נולד בטורונטו קנדה ועלה לארץ בגיל 11 חודשים. הוא גדל ביישוב טלמון במערב בנימין, ילד חמישי מתוך שבעה. הלל היה בן אדם שחי ערכים ואידיאלים. וזה לא סתם סיסמה שהוא היה לוחם ביחידה קרבית ונלחם למען המדינה והעם. הוא באמת באמת פשוט חי את הערכים שהוא האמין בהם. מהדברים הכי קטנים לדברים היותר גדולים. בין אם זה להרים זבל שהוא רואה זרוק ברחוב, או להיות האחרון שנשאר בכל אירוע כדי לסדר, או לעשות יום סיירות ו- 2 גיבושים כדי לנסות להגיע למקום שהוא חשב שיוכל לתרום בו הכי הרבה. הלל היה בן אדם מסור, כל דבר שהוא עשה היה עושה ב- 300%. הוא באמת נתן מעצמו הכל בשביל הדברים שהוא האמין בהם. מועבר לכל הערכים והאידיאלים למען הכלל שהיו בו, הוא היה בן אדם פרטי שהשקיע בחברים ובמשפחה אינסוף כוחות גם כשהיה מגיע הביתה לשו''ש קצר או אחרי לילה לבן. הוא היה מתקשר כל שישי לסבא וסבתא, נפגש עם חברים בזמן הקצר שהיה לו פנוי בבית וכשמישהו היה צריך עזרה הוא תמיד היה הראשון שקופץ לעזור. הלל נפל בעזה בכ"ב בכסלו ה'תשפ"ה, 23.12.2024

אירוע חלבי אצל הלל לא שלם בלי טימטם ובקבוק מוקה

דורדי האהוב, בן 30 לנצח. האמין בצדק, חברות אמת, משפחתיות, כיבוד הורים. הצליח להשפיע ולעשות טוב עבור כלכך הרבה אנשים. גדל בעיר מודיעין, שירת ביחידת מלא״ר בשריון ומשם התקדם לפעול להגשים את החלומות שלו. עבד כברמן, המציא מגוון קוקטיילים, סיים תואר בתקשורת בהצטיינות במכללת ספיר ומהר מאוד התקבל לעבודה ברשת הפודקאסטים ׳עושים הסטוריה׳. לדורדי היה קול רדיופוני ויצירתיות יוצאת דופן. הוא עסק וחלם להתפתח עוד בעולם הקריינות. כחודשיים לפני הרצח דור העלה לאוויר אתר dorsvoice, שם תוכלו למצוא את כל קטעי הקול שדור הקליט וסרטון שיצר לכבוד יום הולדתו ה30 במסגרת סיום קורס עריכה בעמותת ׳אחים לחיים׳ בה היה חלק בעקבות פוסט טראומה מוסרית ממבצע ׳צוק איתן׳. השנה האחרונה לחייו הייתה השלמה והטובה בחייו. הוא הכיר את סביון חן קיפר ז״ל המדהימה, הם אף עברו לגור יחד שלושה חודשים לפני האסון. בבוקר השביעי לאוקטובר לאחר שרקדו וחגגו את החיים במסיבת ה׳׳פסיידאק׳ ליד קיבוץ נירים, נרצחו בעודם מנסים להגיע הביתה. דורדי הותיר אותנו המומים ומתגעגעים.

יותר מהכל דורדי אהב לאכול כריות נוגט עם חלב. ב׳צוק איתן׳ שלחנו מתנדבים להביא לו לשטחי הכינוס כריות עם חלב, הם לא הצליחו להגיע עד אליו אבל הוא ידע ושמח מעצם המחשבה. לאחר השביעי לאוקטובר, בימים בהם דור נעדר, שאלו אותנו המשפחה מה אפשר לקרוא בקול שם בשטח שאם דור מסתתר הוא ידע שאנשים טובים מחפשים אותו.. מיד אמרנו ״דורדי, אמא מחכה לך בבית עם כריות עם חלב״ גם הקעקוע על גופו של דורדי של אריה (יחידת מלא״ר) אוכל כריות עם חלב לא עזר לנו למצוא אותו… ככה אנחנו זוכרים אותך דורדי שלנו, שמח מהדברים הקטנים והפשוטים של החיים. הקול שלך לנצח יהיה איתנו.