זהו סיפורו של סמ"ר הַלל סולומון הי"ד.

הלל, בנם של רונית ומרדכי ואח יחיד לארבעת אחיותיו. נולד בנר שני של חנוכה 1.12.2002 וגדל בעיר דימונה.
כשהלל נולד הוא הביא איתו אור ושמחה אל תוך המשפחה.

הלל היה ילד צנוע ועניו, טובת האחר תמיד הייתה לנגד עיניו. מגיל צעיר כולם קראו לו משכין שלום כי הוא תמיד חיבר ואיחד בין כולם, בסביבתו אין דבר כזה שמישהו נשאר לבד.

הלל קיים בחייו מצוות רבות בדגש על "כבד את אביך ואימך" ו"ואהבת לרעך כמוך". ידע לתמוך, לעודד ולהרים את כולם, בצניעות ובשקט העוצמתי שלו הוא סחף אחריו את כולם.

כל חייו הלל התרחק מריכולים ולשון הרע, עסק בעשיית טוב ונתינה לאחר ללא תנאים. ידע לראות את הטוב בכל אדם ובכל סיטואציה שבה היה.

הלל תמיד שאף להתקדם ולהשתפר, לא נתן לשום אתגר לעצור בעדו והצטיין בכל דבר שעשה.
דאג לזכור ולהזכיר לכולם אף פעם לא לוותר, אם יש רצון אז הכל אפשרי!
כדרכו: "אל תעצור כי אתה עייף, תעצור כי הצלחת לנצח".

מגיל צעיר הלל ידע שהוא רוצה לשרת בקרבי ולהגן על העם שלנו.
לקראת סיום התיכון הלל קיבל הצעה להמשיך לימודים יג- יד ולדחות את הגיוס אך הלל בחר קודם להתגייס לשירות בקרבי כמו שתמיד חלם ותיכנן לאחר השחרור ללמוד כמו שרצה.

ביום 16.8.2021 הלל התגייס לגדוד צבר בחטיבת גבעתי ושירת כנגביסט חוד. במהלך שירותו הקרבי הלל הפגין מעבר לכוח הפיזי, כוחות מנטליים עצומים. עשה מעל ומעבר למוטל עליו כדי לעזור לכולם ותמיד עם חיוך על הפנים.

בפרוץ המלחמה, 7 באוקטובר, הלל יצא מהבית בגבורה וללא היסוס כי ההגנה על העם והארץ שכל כך אהב היתה לנגד עיניו.
כבר באותו היום הלל נלחם בכפר עזה יחד עם חבריו במטרה לטהר את הקיבוץ ממחבלים, לשחרר את התושבים שהיו נצורים בביתם ולהציל חיים.

ב- 27 באוקטובר החלה הכניסה הקרקעית לעזה והלל וחבריו היו מהראשונים שנכנסו והובילו את הלחימה בעזה.
כל זאת עם אמונה חזקה בקב"ה, במטרה להשיב את החטופים, את השקט והביטחון למדינת ישראל. ומאז הם נלחמו ללא הרף עד לבוקר יום שלישי 31/10/2023, בו פגע בנמר שלהם טיל נ.ט.

הלל נפל בקרב בצפון רצועת עזה באסון הנמר יחד עם עשרה מחבריו כחודש לפני יום הולדתו ה- 21 וכ- 5 חודשים לפני שחרורו מצה"ל.
הלל היה אדם עם שמחת חיים, אהבה עצומה וערכי נתינה ללא תנאים, כל חייו פעל בדרך שבה: "קודם כולם ואחר כך אני" וזו חלק מהמורשת שהשאיר אחריו.