שולחים לזכרם

אור היה חבר אמת. היינו יחד במגמה בלימודים ואני לא הייתי מאה אחוז בה, והוא ממש היה המלאך השומר שלי שם. לא הפסיק לעזור לי. היה מתקשר ומתעקש שאבוא לשיעורים, שנעשה עבודות ביחד והוא יעזור לי". "אומרים שחברים נמדדים ברגעים קשים וברגעי משבר, ואתה, בכל הזדמנות אשר ניתנה ברגעי צרה וברגעי קושי, התעלית ועזרת, נתת יד שצריך ושמחת עם חיוך רחב מאוזן לאוזן שאי אפשר היה להישאר אדיש אליו."

קצין ממעלות, מסיירת נח"ל ,נהרג בעזה לפניי כחודש.יים. בחור משכמו ומעלה, היה תלמיד מצטיין, קצין מצטיין והתנדב בכל מקום ובכל שלב בחייו. היה נערץ על חניכיו בבני עקיבא וכמובן על חייליו! יהיה זכרו ברוך🙏

את יאיר היו מזהים מהחיוך. כזה שהתחיל מהפה אבל הגיע עד לעיניים והאיר על כל מי שנגע בו. הוא אהב את החברים שלו והמשפחה ואהב את הארץ הזו מאוד, עד כי התעקש בכל מאודו להצטרף לחזית מתפקיד עורפי בו החזיק בשבעה באוקטובר. אנחנו מספרים עליו שהיה אדם של חיבורים. למד בתיכון מעורב ובאמת בזרם המנחמים ראינו את כל גווני החברה הישראלית. אבל זו לא רק סיסמה - זו הדרך שבה יאיר חי את חייו מהדרכה בצופים, דרך תפקידים משמעותיים בצבא וכאח בכור במשפחתו. הוא דאג שאחרים ירגישו בנוח, שיהיו שמחים ובעיקר ניכרה בו אותה תחושת שליחות בה חי את חייו עד לאותו יום שישי ארור בו נפל בקרב בעזה. החיוך שלו עוד מאיר עלינו מלמעלה וחסרונו מכה בנו יום ביומו. אך המסורת שבשמה אמו ואביו מצווים אותנו להמשיך היא: ובחרת בחיים, מתוך שמחה.

סרן דקל סויסה הי״ד בנם של משה וגילה ואח לליטל, עדן ונוי נולד במושב בר גיורא ב-27.2.2000 כ״א באדר א תש״ס ולמד בבית הספר “עין הרים” ובחטיבת “אור” בצור הדסה. בגיל 15 הצטרף לפנימייה הצבאית בחיפה, ולאחר התיכון התנדב לשנת שירות באטלנטה, ארה”ב. בהמשך למד במכינה הקדם-צבאית בעלי, שם העמיק באמונתו ובפיתוח אישי. במרץ 2020 התגייס ליחידת מגלן, סיים הכשרה כלוחם וסמל, והמשיך לקורס קצינים. הוא שירת כמפקד מחלקת טירונים בחטיבת גולני מתוך תחושת שליחות. דקל דגל בשיפור עצמי מתמיד, כשהוא נעזר בספר “מסילת ישרים” ובמחברות בהן כתב על דרכים להתפתח כאדם טוב יותר. ב-7.10, במהלך לחימה, פיקד בגבורה על המוצב תחת אש כבדה, חילק פקודות, פינה פצועים, ונלחם עד טיפת דמו האחרונה. בזכותו המוצב לא נפל. חייליו מעידים כי הוא הציל את חייהם ונלחם בעוז עד הרגע האחרון. דקל עמד במילתו – להחזיר את חייליו הביתה בשלום. גיבור ישראל

סהר הייתה אישיות אהובה על כולם ושוקקת חיים. כל אדם שפגש בה התאהב מיד מסוג האנשים שאי אפשר לפספס כשהם נכנסים לחדר, תמיד התאפיינה בצחוק מתגלגל וחיוך שובה לב סהר קידשה את החיים וחיה אותם במלוא עוצמתם בחייה ובמותה הצילה חיים אנחנו מתגעגעים אליה מאוד המשפחה

יונתן אהרן גרינבלט נולד בירושלים גדל בבית שמש למד בישיבת הסדר נוה דקלים באשדוד התגייס במרץ 2023 לגבעתי גדוד שקד... נפצע בי"ד תמוז ונפטר מפצעיו בכ"א תמוז יוני היה חייל מעולה ! סמכו עליו המפקדים והחברים בלחימה.... היו לו המון פקלי"ם... הוא נלחם תקופה ארוכה מאוד בעזה.... נכנס בכל הכניסות... יוני היה חבר טוב... היה חכם ועדין.... הייתה בו ביישנות עם עוצמה גדולה... יוני לא פחד נלחם באומץ תמיד עם חיוך ותמיד בכיף עם אןירה טובה.... יוני אוהבים מאוד מאוד ומתגעגעים!💔 יוני היה רזה מאוד כמעט לא גייסו אותו כי הוא לא היה במשקל... אבל יוני היה צקלקן...ככה אמרו החבר'ה... תמיד היה לו משהו טעים מנטוס באונו או ציטוס ירוק.... וכמובן קולה...

דר. זכריה הבר ז"ל מאוד אהב את הממתק "מייק אנד אייק", והוא נהג להביא אותו למילואים כדי לחלוק אותו עם הצוות שלו בטנק. זכריה היה תלמיד חכם, חוקר חיטה מבריק, ומעל הכול – אבא,בעל, בן, אח, בן דוד וחבר אהוב על רבים.הוא היה אדם מלא אהבה לזולת, שקיבל כל אדם בחיוך ושאל לשלומו, מתוך רצון אמיתי להקשיב. הוא היה שקדן גדול בלימוד תורה ובמחקר, אך גם ידע ליהנות מרגעים פשוטים של צחוק ושמחה. הוא אהב לצפות בתוכניות קומדיה ורפואה, ולעשות צחוקים עם הילדים. הוא נפל על הגנת המולדת בעזה ב16.01.2024- במלחמת ”חרבות ברזל“. אנחנו מקווים שתהנו מהממתק כמו שזכריה היה נהנה ממנו עם חבריו. פורים שמח ומשמעותי!

דן היה הנגביסט חוד בצוות שלנו ביחידת אגוז. הוא היה האדם הכי טוב שהכרתי. תמיד חייך, תמיד עזר לאחרים, הוא היה כולו טוב ואור. הוא נפל בעזה בתאריך 12/01/2024.

לוחם מגלן, יצא מבית שאן ב7.10 ונלחם בנחל עוז וכפר עזה. אהב לשמוח ,מעורב חברתית. נפל בדרכו לארוסתו חודשיים לפני חתונתו

אליאב שלנו, האיש של טל, האבא של מעין, נגה, עומר ושחר, הבן של פסקל ומרדכי. איש של שלום, נתינה, אהבת אדם והארץ. סגן מפקד פלוגה בגדוד 8207, חטיבת אלון (228) נפל בקרב בדרום לבנון ביום כ”ד בתשרי תשפ”ה (26.10.2024). אליאב היה דמות מופת של שילוב נדיר בין ערכים, אהבה ונתינה. איש משפחה מסור ובעל מדהים. כחבר אמיתי, הוא תמיד היה שם – להקשיב, לחזק ולחבק, את הכל עשה עם חיוך ענק ששבה כל לב. הייתה בו שמחת חיים מדבקת שגרמה לכל מי שפגש בו להרגיש מיוחד. אליאב היה איש של שלום, שחיפש תמיד את הדרך לחבר בין אנשים וליצור אחדות סביבו. הוא שילב באומץ ובגאווה תורה וצבא, ושירת את המדינה מתוך אמונה עמוקה בעם ובארץ. איש של נתינה חסרת גבולות. אליאב וטל היו זוג במשפחתון 6 שנים, לילדים שהיו זקוקים לבית יציב, חם ואוהב. אליאב היה דמות משמעותית מאוד עבור הנערים, הוא שימש להם כאב לכל דבר, והיה חלק בלתי נפרד מחייהם עד יום מותו, וגם אחרי. אליאב תרם כליה לילדה בת 12 שלא הכיר. הוא השאיר אחריו חלקים ממנו אצל כל מי שפגש בו, הן פיזית והן סימבולית, מעצם היותו מי שהוא. זכרו יישאר חקוק בליבנו תמיד, כדמות של אור, כסמל לאחדות, אהבה וגבורה.

אליהו מאיר אוחנה, אלי! אלי נולד בירושלים אך גדל והתחנך בחיפה. את שנות לימודיו העביר בישיבה התיכונית ‘יבנה’, ולאחר מכן העמיק את לימודיו בישיבת כוכב יעקב. כאדם של נתינה, אחריות ואהבת הארץ, בחר אלי בשירות קרבי והתגייס למסייעת שיריון. לאחר שחרורו פנה ללימודי הנדסאי חשמל באוניברסיטת אריאל, בהם שילב את כישוריו המעשיים ואהבתו למקצוע. את אהבת חייו, רוויה, פגש אלי והקים עמה בית חם בעפולה. יחד הביאו לעולם את טוהר, בתם הבכורה. כאשר פרצה המלחמה, היה אלי מהראשונים להתייצב. במהלך הקרבות, בעודו נלחם, נולד בנו השני, יוסף אברהם. אלי הספיק להגיע ללידה ולזכות להכניס את בנו בבריתו של אברהם אבינו – רגע של חסד בתוך הסערה. בי”א בטבת תשפ”ד (23 בדצמבר 2023), במהלך פעילות מבצעית במרכז רצועת עזה, נפל אלי בקרב, כשהוא מגן בגופו על חבריו ועל עמו. אלי – אור של שמחה, נתינה ולב ענק החיוך של אלי נצרב בזיכרונם של כל מי שהכירו. הוא היה אדם של עשייה, עם ידי זהב ולב רחב עוד יותר. הוא אהב לעבוד עם הידיים, לתקן, לשפץ, ולתת מעצמו לאחרים. אין ספור פעמים נרתם לעזור לבתי כנסת, עסקים בתחילת דרכם, משפחות שנזקקו – תמיד בחיוך, תמיד בלב פתוח וללא תמורה. המורשת של אלי היא אהבת החיים, רוח ההתנדבות והאמונה הטהורה שבליבו

אביב גלבוע הי"ד נהרג בקרב בעזה בכ״ז בתשרי תשפ״ה (29.10.24) בן 21 בנופלו. אביב גדל בנווה צוף , למד בשנות התיכון ברגבים בגולן -ישיבה חקלאית המשלבת לימודים ועבודה. לאחר מכן, למד בישיבה ביפו . שירת ביחידה הרב מימדית כקלע חוד ונווט ושם היווה דוגמא למצויינות , נחישות , דבקות במשימה ומקצועיות . היה איש מעשה , מלא צניעות וענווה. אביב אהב את ארץ ישראל , עבד בה וטייל בשביליה . היה מחובר לעבודת האדמה מתוך לימוד תורה. יחד איתו נהרגו יהונתן(ג'וני) קרן, ניסים מיטל ונאור חיימוב חבריו לצוות 10. נמשיך את דרכו

אורי ניסנוביץ', נולד בכא' כסליו תשס"ג ונהרג ביד' חשוון תשפ"ה. אורי נולד וגדל באילת, אח שישי מבין 7 אחים ואחיות. לאחר מכן עברה משפחתו לירושלים. בישיבה תיכונית למד בישיבת מצפה רמון, ולאחר מכן בישיבת ''אבינועם'' בתפוח-אביתר. לפני כשנה התגייס אורי לגדוד 13 בגולני, הוא היה אדם פשוט, אוהב את אדמה, את ארץ ישראל ואת התורה. אורי התעקש להתגייס ולהיות לוחם למרות פציעה ברגל שדחתה לו את הגיוס, ולאחר מכן פציעה תוך כדי ההכשרה. בקרב בו נהרג אורי, יצאו הוא וחבריו לטהר מבנה בלבנון. אורי היה הראשון בכוח ונהרג מירי מחבל. במותו הציל את חבריו והוא היה ההרוג היחיד באותה תקרית. הוא נהרג חודש לפני יום הולדתו ה-22. אורי היה עסוק בעבודה מתמדת על מידותיו, גם תוך כדי לחימה, ביומנים שכתב בלבנון היה עסוק בהצבת מטרות לעצמו וחשיבה איך להשתפר ולהיות אדם טוב יותר. תחום נוסף שהיה יקר לליבו של אורי זאת ההתיישבות בכל חלקי ארץ ישראל ועבודת האדמה. אורי נטע כרם של עצי זית בשומרון. לפני הכניסה האחרונה ללבנון, הספיק אורי להגיע לכרם שהיה כל כך גאה בו ולגדר אותו. גם היום הכרם ממשיך לפרוח וחבריו ממשיכים לטפל בו. "לא לשווא אחי נטעת"

" הדבר הכי טוב בעולם, הוא לעשות טובה למישהו" (האדמור מפיסאצנה) שגיא, בעלה של טל ואב מסור לעמיצור, מעוז ורונה. בן אהוב לדליה ויורם ואח לרועי, ענבר ועומר. גדל בפתח תקווה בשכונת הדר גנים. שגיא עשה כל שביכולתו להפוך את העולם למקום טוב יותר עבור כולם. הקדיש את חייו למען האחר - התנדב כבר מנערותו ואף פעם לא הפסיק, היה מתנדב בארגונים רבים ומשמעותיים כמו מגן דוד אדום, צח"י, עמותת "שמחה לילד" וארגונים נוספים למען אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. שגיא היה איש של עשייה ונתינה ללא גבול. הוא ראה כל אדם באור ייחודי, והאמין ביכולתם של הסובבים אותו להיות הגרסה הטובה ביותר של עצמם. הוא תמך, דאג ופעל ללא לאות כדי להעצים כל מי שפגש בדרכו. לאורך כל חייו התעניין בעולם הרפואה, עבד במד"א כפראמדיק והתחיל את דרכו בהגשמת חלומו להיות רופא. שגיא אהב כל כך את ארץ ישראל שלנו, אהב לטייל בה, לטפח אותה ולחיות למענה. כקצין מסור, שגיא תרם למדינה ימים רבים בשירות המילואים, והיה שותף להגנת גבולה הצפוני של ישראל. סרן (במיל') שגיא רובינשטיין נפל בלבנון והוא בן 31 בנופלו. שגיא האמין שתהיה איפה שצריך אותך ולא איפה שנוח. שנזכה להמשיך בדרכו ולהפיץ את אורו!

מידן היה האדם הכי מצחיק בעולם ובעל השמחת חיים הגדולה ביותר! הוא תמיד היה עושה חיקויים ומצחיק את כל החברים והמשפחה! הוא היה חבר טוב ובן משפחה מדהים, נתן לכל אחד להרגיש הכי מיוחד בעולם❤️ הוא ראה את החיים באופטימיות ולא נתן לדברים לעכב אותו, מידן היה מדהים בחייו ולאחר מכן הבנו את זה טוב יותר לאחר מותו, מידן נהרג במבצע צוק איתן ב2014 מפצ"מר שנפל בשטחי הכינוס בבארי. זה קישור לסרטונים המצחיקים שעשה- https://youtu.be/H6LHFxywNSk?si=HoOpIxd6op8-aaYr

נתנאל היה לוחם ביחידת החילוץ של חיל האויר 669, הוא נפל בקרב בעזה בחנוכה תשפ"ד בן 22 בנופלו. נתנאל היה אדם של אהבה ונתינה אין סופית , הוא היה מדריך בתנועת הנוער עזרא, מתנדב במד"א , מתנדב בעמותת זכרון מנחם וליווה ילדים חולי סרטן ואף הקים מערך תרומות דם להצלתם . מתוך דברים שכתב : "נתינה קטנה יוצרת אהבה גדולה".

מלאך מבפנים ומבחוץ 😇 בן יקר, אח אהוב ולב ענק שתמיד דאג לאחרים. רון היה צעיר מבטיח, ערכי ואידיאליסט. כבר בגיל 17 היה ״שגריר צעיר״ וייצג את העיר לוד ואת מדינת ישראל באו"ם. לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא, שם שימש כעוזר מ"פ בגדוד לוחמי המעברים של המשטרה הצבאית. לקראת סוף שירותו הצבאי נדבק בחיידק בלב, המשיך לשרת עד שהוכר כנכה צה"ל ושוחרר. בתקופת הקורונה, עבד רון במעבדת חברת "My Heritage" חבריו למעבדה סיפרו כי "רון היה מנהיג וחבר אמיתי, אדיב, אמפתי, חרוץ, תמיד התנדב ראשון לקחת על עצמו משימות נוספות ולעזור לאחרים". בעקבות עבודתו במעבדה, רון תכנן ללמוד הנדסה גנטית ולמצוא תרופה למחלות חשוכות מרפא . לאחר תקופת הקורונה נסע רון לקאמפ פרלמן בפנסילבניה בארצות הברית וחנך נוער יהודי במשך שלושה חודשים. הספורט היה חלק משמעותי בחייו. בכל הזדמנות עסק בספורט כזה או אחר, הוא שיחק כדורגל, התאמן בקפוארה, התאמן באגרוף תאילנדי, גלש בים, שיחק טניס, הרים משקולות ושיחק פוצ'יוולי - כדורגל חופים. רון אהב מאוד בעלי חיים ובמיוחד כלבים והכי הרבה את הפיטבול של המשפחה טייסון. הצניעות שלו והטוב שלו פשוט מגנט אליו אנשים. ילד גבר שאהב את העולם ודאג לשמור עליו. כל הזמן דאג להזכיר לכולם כמה העולם יפה ומושלם. רון אהב לטייל עם המשפחה, לשבת עם חברים כל שישי בשקיעות ולצלם נופים יפים. רון טייל ביותר מ 50 מדינות בעולם וכל פעם שהיה חוזר לארץ היה מחבר בין החברים שהכיר בעולם עם החברים מהבית. רון היה בחור צעיר , חכם, שנון, ומצחיק שכל עתידו היה לפניו. "ואהבת לרעך כמוך" היה לו לכלל בחיים. אפילו ברגעיו האחרונים בחיים חשב איך להציל אחרים ולא את עצמו. שעה 06:29 - חברים שניצלו ושהיו עם רון ברגע שהתחילו האזעקות, סיפרו שלרון היתה אפשרות לחזור איתם הביתה אך הוא בחר לחזור לשטח המסיבה ולחפש את החברים הנוספים שהגיע איתם. למרות ניסיונותיהם הרבים לשכנע אותו להציל את עצמו, רון סירב בטענה שהוא לא משאיר חברים מאחור. הוא אמר להם לנסוע ושהוא יגיע אחריהם. רון התחיל לחפש את חבריו דן אריאל ועומר בן נון. כשמצא אותם, נסע יחד איתם לחפש מיגונית להסתתר. כשהגיעו למיגונית בצומת גמא מערב נכנסו לתוכה וחיכו עד שיסתיימו האזעקות והטילים. שעה 06:39 בזמן שהם במיגונית נשמעו מבחוץ קולות בערבית. רון אמר לחבריו להסתתר מאחוריו וכשמישהו ייכנס למיגונית הוא יסתער עליו. המחבלים זרקו מבחוץ 3 רימונים לתוך המיגונית. דן ועומר נפצעו ונפלו על הרצפה. המחבלים נכנסו למיגונית וחטפו את רון. עומר היחיד ששרד סיפר שכאשר רון נחטף הוא שמע את רון מתעמת ונלחם עם המחבלים בחוץ. רון לכאורה היה חטוף ונמצא כשבוע לאחר מכן ירוי בראשו כ-50 מטר מאחורי המיגונית. רון הובא למנוחות ב13/10/23 בבית העלמין החדש בעיר הולדתו לוד. אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. "בחיוך כובש נכנסת ללב, אתה עכשיו בגן עדן ולנו נשאר כאב" - זה המשפט שנחקק על קברו.

מפקד כיתת הכוננות של כפר עזה, גיבור אמיתי, אבא נפלא לשלושת ילדיו, איש מצחיק ושנון, חכם וחם, חבר טוב ואוהב, אח, בעל ובן מעולה! הכי חזק בקיבוץ ואהוב על כולם. המשפט שלו הוא "לא מבזבזים דרך". באהבתו את הים היה אומר שאם הפלגת מנקודה א לנקודה ב ולא זרקת חכה או רשת, בזבזת דרך..

בנם של נעמה וניר, אח למיה, בן זוג ללאה. ילד נצחי מלא שמחת חיים עם חיוך רחב שאי אפשר לפספס את השפעתו על כולם. כל מי שפגש אותו למד ממנו על כוחו של חיוך, על חברות ואנושיות כערך עליון. ב 7.10 במתקפת החמאס בנובה, גל וחברו ספי גניס חסו במיגונית כשהמחבלים הגיעו, הם הסתערו עליהם בידיים חשופות ומנעו את כניסתם ובגבורתם הצילו חיים. גל הוא המגדלור שנמשיך ללכת לאורו לנצח.

מפקד צוות חוד סיירת נח"ל מפקד נערץ מקצוען ונועז. נפל 13.1.25

לירון היה מפקד צוות בסיירת גולני, בן 25 מעופרה. לירון היה ענו, צנוע, אדם של חסד, תמיד דאג לראות את החלש ולעזור לו, והכל בשקט. תמיד ברח מהכבוד, ראה את טובת האחר לפניו, בין אם זה מול חייליו ובין אם זה מול החברים או המשפחה. לירון לא היה הולך לישון עד שלא עבר בין כל חייליו ובדק שכולם בטוב ויש להם כל מה שהם צריכים. עוד לפני שרותו הצבאי וכמובן גם במהלך שירותו כמפקד, ללירון תמיד היה חשוב ללמד על מורשת קרב, סיפורי הנופלים תמיד היו נר לרגליו, למד ולימד מהם המון. מאז שהיה ילד דאג תמיד לשאוף להכי טוב והציב לעצמו מטרות ויעדים שאת כולם הצליח להגשים. ילד שכולו אור שרק הוסיף מסביבו טוב בעולם. לירון לא היה אמור להיכנס ללחימה כי היה אמור להתחיל תפקיד חדש סמ"פ. אך למרות זאת התעקש יום יום להיכנס ולבסוף אושר לו. לירון השאיר אחריו מכתב/ צוואה לעם ישראל שכתב רבע שעה לפני כניסתו ללחימה בעזה. הוקמה עמותה לזכרו ששמה " להיות בגדלות" להמשיך את הטוב והחסד ואת הצוואה שהשאיר לעם ישראל.

סרן ידידיה אשר לב הי"ד גדל בישוב טל מנשה. שמח, חברותי ורגיש. דובר יושר ואמת, סקרן ומתעניין. סגנון דיבורו היה מאיר ומכבד להורים, לסבים ולסבתות, לכל חבריו ובהמשך לחייליו. לפני השרות הצבאי ידידיה פסע לאורך 'שביל ישראל' ואהב לטייל ברגל ובג'יפ שלו, במסלולים ובמעיינות. ידידיה שירת כלוחם וכקצין בחטיבת גבעתי ובמלחמת "חרבות ברזל" בתפקיד סגן מפקד פלוגה, בפלוגת חשיפה תקיפה, בגדוד 52 חטיבה 401. בצבא פעל מתוך שליחות, במקצועיות רבה, באומץ ובמסירות אין קץ ובאחריות ייחודית לחייליו. למכ"ים חדשים אמר "כל דבר קטן שתגידו לחיילים שלכם, שתראו בו דוגמה אישית, הוא בעל משמעות שאין לנו מושג מה ההשלכות שלו. פה בפלוגה מתרכזים ברגעים הקטנים, האלה שבורחים לנו בדרך כלל, בחמש שניות שהייתי יכול לטפוח לחייל על השכם, או לזרוק לו הערה שתרים אותו." בר"ח כסלו ה'תשפ"ד 14.11.23 לחם ונפל בגבורה בעת שחיפה על חייליו במהלך קרב בצפון רצועת עזה. בן 26. חבריו ספרו "תמיד עזר בכל ותמיד בשקט" ידידיה שכולו לב, בחייו ובמותו סימל מופת של מסירות לארץ ולעם שכה אהב. יהי זכרו אור ודרך לכולנו, להצלחת עם ישראל. אמא היתה מכינה באופן קבוע לידידיה לצבא גרנולה ביתית . חבר מהצבא מספר שידידיה היה חולק איתם הכל ורק את הגרנולה היה שומר לעצמו . מצורף מתכון של אמא עם המון אהבה וגעגוע . מוזמנים להכניס חיבוק קטן מידידיה במשלוח מנות שלכם .

עוז דניאל הי"ד עוזי שלנו היה ילד של אנשים, שתמיד הפיץ אור לכל עבר, נאמן לעקרונותיו, עם טוב לב ונשמה ענקית, עם קסם אישי ואישיות כובשת, מלא בערכים שהיו נר לרגליו, של אהבת האדם, של עזרה לכל אחד, של חיבור בין אנשים, של הכרת הטוב, של כבוד האדם, של שמחה, אופטימיות, צחוק מתגלגל ומאושר. לעוז היה כישרון מוזיקלי יוצא דופן, הוא האמין בכל ליבו שמוזיקה מחברת בין אנשים. המוזיקה והגיטרות היו האהבות הגדולות שלו – מאז היותו ילד, בכל הזדמנות היה מתיישב עם הגיטרות ופורט על המיתרים, והניגון שלו היה ממלא את הבית והלב של כל הסובבים אותו. עוז חלם לפוצץ במות בארץ ובכל העולם. הג'אנר שעוז אהב הוא רוק - מוזיקה שמחה ועוצמתית, העריץ את להקת Guns N' Roses. עוז שירת כלוחם בחטיבה 7 של חיל השיריון כטען קשר בצוות הטנק, ובשבת ה-7 באוקטובר הוא וצוותו ששהו בגזרה ככונני חג, יצאו במלוא עוזם להגנה על התושבים והמולדת. בסביבות השעה 07:30 של אותו בוקר ארור, עוז וכל צוות הטנק נחטפו על ידי ארגון טרור. ב-25 בפברואר 2024, משפחתו התבשרה כי עוז נהרג בקרב כבר ב- 7 באוקטובר וגופתו מוחזקת ע"י חמאס בעזה. את המנגינה של עוז אי אפשר להפסיק..... משפט שעוז האמין בו: ״לא משנה מה, תרדוף אחרי החלומות שלך״.

עמיחי נולד וגדל בעיר עכו. כבר מילדות התאפיין בחן מיוחד, רגיש לאחר ואהוב על חבריו והסובבים איתו. נלחם בגבורה במוצב מו"פ דרום בשבת שמחת תורה והציל חיים רבים. על אף שנפצע פעמים רבות פציעות קשות המשיך להילחם עד שאזלו כוחותיו. נפטר מפצעיו לאחר 3 ימים בכה בתשרי תשפ"ד והוא בן 23. איבריו נתרמו והצילו חמישה אנשים. אומרים על עמיחי: אמיתי, דעתן, קשוח, עמדות מוצקות, בעל עמוד שדרה, וותרן, חיוך שלא נגמר, לב פתוח, רגיש, מרגיש מצוקות ולבבות כואבים, איש חופש אמיתי, שם לעצמו גבולות, גיבור, אמיץ, רך כקנה וקשה כארז, עדינו העצני, תמיד מכבד, שם לב, אף אחד לא שקוף לידו, לא תופס מקום, תמיד בגובה העיניים, מפרגן בכל הלב, יודע להקשיב, תמיד מוכן לעזור, אח טוב, מגנט לילדים, אדם טוב באמת, חכם, מתבונן, מבט בהיר, עילוי, גאון, ענוותן, מסתתר, חוש הומור משובח, מלא אור, מתוק, טהור, מאיר פנים, מהדר בכיבוד הורים, חובב סיפורי צדיקים, אוהב תורה, דובר אמת בלבבו, עקשן, בעל ידע רחב, גיטריסט מחונן, אוהב ספר, מנשנש ספרים להנאתו, מצטיין, פנימי, עמוק, הלוחם הכי טוב, הלב של המחלקה, נגביסט חוד, רוח גדולה, גיבור ישראל, הלוחם הטוב ביותר, איש עשייה, מאמין באמונה שלימה בנצח ישראל.

שלו ברנס גיבור ישראל שנפל במלחמת חרבות ברזל בתאריך 7.10 נלחם בקרב הרואי אל מול מאות מחבלים והציל את חבריו לפלוגה בכך שהגן עליהם בגופו . שלו ילד מיוחד , היה תמיד מחבר בין כולם , תמיד מצטיין תמיד עוזר ותורם מעצמו , תמיד דאג לדאוג לכל החברים ולאנשים שהוא אוהב . תמיד התנדב ונתן מעצמו לאחר . ערך החברות הצניעות והענווה היו חלק ממנו הכל דאג לעשות בצניעות ועם נתינה אין סופית ובזכותו אנחנו פה

סמ"ר נווה יאיר אסולין הי"ד לוחם בחטיבת כפיר פלוגת שמשון אשר נפל בהגנה על המולדת בקרב בעזה בתאריך י' מרחשוון התשפ"ה, 10.11.2024 נווה יאיר, בוגר ישיבת אמי"ת בבאר שבע, היה ילד שכולו אור ואהבה. במכתב שהותיר נווה מבקש מאיתנו להיות טובים אחד לשני, סבלניים יותר וחבריים יותר. מוסיף וכותב שאינו מתחרט לרגע וזוהי אף זכות להילחם על האדמה שהוא כל כך אוהב. המכתב המרגש והמלא בעמוד ההנצחה באינסטגרם, הקישור מצורף מטה.

עמיתוש שלנו האיר כל חדר שהוא נכנס אליו. הוא היה הילד הכי מצחיק, שנון ודביל, ואיכשהו הצליח גם להיות חכם. הוא עשה כל דבר בחייו בהשקעה, עד הסוף, בלי פשרות. תמיד נתן את הלב. השקיע בחיילים שלו בתור מפקד מחלקה, השקיע בחברים שלו ובמשפחה, ותמיד נתן תחושה שהוא שם לעזור. בשבעה שלו, קלטנו שמלא אנשים שונים אומרים שהוא היה החבר הכי טוב שלהם. זה רק מראה כמה לב היה בו, כמה הוא ידע לשים לב לכל אדם ולפרטים הקטנים החשובים באמת. עמית שלנו נפל בכ"ד בתשרי התשפ"ה (26.10.2024) בקרב בדרום לבנון, היה בן 29 כשנפל. החיילים שהיו בתקרית מספרים שהוא לא היה אמור להיכנס ראשון למבנה, אבל הוא התעקש להחליף את האדם שהיה בראש הכוח בגלל שיש לו ילדים והוא לא רצה שהוא יסתכן.

21.09.2003-17.09.2024 בתם של יורם ודורית ואחות קטנה ליובל ופלג. אגמי היא ילדה שמביאה אור לכל מקום אליו היא נכנסת, תמיד מוקפת בחברים שלכל אחד מהם מקום מיוחד בליבה הענק , הייתה כתובת לכל עצה - מטפלת בנשמתה. אגם שאפה תמיד למצוינות והמוטו שלה בחיים היה “אפשרי בעולם, אפשרי עבורי”. אגם עשתה שנת שירות בפנימיית “עדנים” ולאחריה יצאה לקורס פרמדיקים אותו סיימה בהצטיינות. לאחר מכן שובצה לחטיבה 401 גדוד 52 שנלחם בעזה. בתאריך ה21.9.2024, ארבעה ימים בלבד לפני יום הולדתה ה-21 נכנסה אגם לרצועת עזה כדי להיפרד מחבריה לפני יציאתה לפקד על קורס הפרמדיקים אך במשימתה האחרונה נפלה והותירה חלל עצום בלב אוהביה. אגם הייתה החיילת הראשונה והיחידה שנפלה במהלך התמרון הקרקעי בעזה.

אורון אחי הקטן ואחיהן הגדול של שירה ולאה אחיותינו. אפיינו אותו החיוך הרחב עם השיניים הלבנות, רוח השטות, האהבה למשפחה ויחד עם זאת הצניעות, האהבה למדינה והמוטו "שהבלתי אפשרי הוא הבלתי מנוסה". אורון בן, אח, גיס, דוד, לוחם וחבר למופת.

יש הרבה מה לספר על הלל הי"ד. לכבוד פורים, החג של "ונהפוכו", נספר על התכונה שלו להפוך כל באסה לחוויה מטורפת. הוא אהב לעזור, התנדב ראשון לכל משימה, ולא הפריע לו לקחת על עצמו מטלות קשות, להפך, הוא שמח שזה לא יפול על אחרים. הלל אהב להיות בעשיה, ועבד גם בזריזות וגם במקצועיות. החברים מהטירונות מספרים שהיה מתנדב לשטיפה הבשרית (מטלה ידועה כמבאסת במיוחד) והופך אותה לחגיגה, עם מוזיקה וצחוקים. בנוסף, איתו העבודה היתה מתוקתקת והיה נשאר להם זמן להנות יחד עם כוס תה ועוגיות "עד חצות".

דניאל שלנו היה ילד של אהבה, עם חיוך תמידי שהפך לדבר שהכי מזוהה איתו. אחד כזה שתוך 5 דקות מתאהבים בו, ושכולם מרגישים שהוא החבר הכי טוב שלהם. דניאלי היה פודי אמיתי- אהב לבשל ולאכול (גם בשעות הקטנות של הלילה...) ילד של משפחה ושמחה שהביא אור לכל מקום שהוא נכנס אליו. הכינוי שלו במשפחה היה חבוצ'י. לפני שנהרג בדיוק חגג שנה של זוגיות עם חברתו אתי, וכבר תכנן והודיע לכולם שהוא הולך להציע לה נישואים בטקס סיום של הקורס קצינים. אנחנו מתגעגעים אליו מאוד ונתגעגע כל החיים

אלוני היה אדם מלא שמחת חיים, הרוח החיה בכל מסיבה או מפגש שמאגד סביבו את כולם. בעל המון חברים ותחביבים שאהב מאוד לתת מעצמו לחברים, משפחה ולאנשים שאפילו לא הכיר :)

רותם לוי היה סגן מפקד פלגה ביחידת יהלום, רותם נפל בקרב בהתקלות עם מחבלים בשג׳אעיה עזה ב18.12.23 ו׳ טבת, בעת שהוביל את חייליו ועמד בראש הכוח הפלוגתי, בן 24 בנופלו. רותם היה נשוי לשהם אהובתו, בן לאסי ומיכל ואח לרועי אדוה ונגה. רותם היה מלא באהבה, אהבת הארץ, האדם והמולדת. רותם אהב את החיים וחיי חיים מלאים בעלי משמעות ושליחות רבה. רותם תכנן להיות רופא, לטייל בעולם, ולהקים משפחה עם שהם אהובתו. בתור מפק״צ לוחמים הטמיע רותם את המנטרה ״אין הר גבוה מידי״ כמשפט שהוביל את חייליו וכביטוי לכך שאפשר להשיג הכל באמצעות עבודה קשה.

עז, לוחם בהנדסה הקרבית, גדוד 610 (פלוגת אדיר), היה קשר מ"פ בין שאר התפקידים שמילא בזמן המלחמה. חבריו סיפרו ש"כולם רצו להיות בנמרה של גרובר, כי שם יש צחוקים וכיף". היה מבשל פתיתים ופסטה בתוך הנמרה, כדי להרגיש קצת טעם שם אוכל-בית. מלא בשמחת חיים, רגיש לסביבתו ואכפתי לחבריו, מלא בביטחון עצמי שהביא אותו לפעול ולהאיר בעולם. נפל ב-ט' בסיוון באסון הנמר"ה ברפיח יחד עם עוד שבעה מחבריו לפלוגה.

אוריאל ז"ל היה אדם חייכן, אהוב ומלא בכישורים. אוריאל נפל בקרב בחאן יונס בט' בשבט, מספר ימים לפני יום הולדתו ה-24. כל מה שאוריאל עשה - הוא עשה על הצד הטוב ביותר, עם חיוך והרבה רצון טוב. אוריאל ז"ל התנדב במספר מיזמים חברתיים וביניהם ארגון 'ידידים' וצוהר, ותמיד דאג למשפחתו ולחבריו. אוריאל היה בשלן ואופה ואהב לפנק את כל המשפחה והחברים שלו ממאכליו. אוריאל פיתח מתכון לעוגיות שוקולד צ'יפס טעימות וממכרות, והשאיר לנו זיכרון מתוק במיוחד. לזכרו של אוריאל אנו ממשיכים בדרכו "תאהבו, תתנדבו ותהנו מאוכל טוב!"

נתנאל מאלון שבות למתן בתיכון ביתק"א. ולמד 4שנים בישיבה גבוה בבית שאן. התגייס ליחידת יהלום היה מקצועי מאד ועשה את עבודתו מעבר למצופה . היה אוהב ואהוב .עוזר לכולם בצינעה וברגישות

טל או בכינויו הרווח "טלפש" שלנו היה קצין מוערך, מפקד שאהב ודאג לחייליו. הוא ידע לדרוש הרבה, אך תמיד היה שם עבורם. מוביל ומחזק. חייליו העריכו אותו כל כך. אבל עוד לפני שטל הפך להיות חייל מצטיין וקצין מוערך, הוא היה ילד קסם, ילד של ערכים וכבוד, אח מפנק ומפרגן ובן זוג הכי אוהב שיש. כזה היה טל – מתובל וגדוש בכל הטוב הזה, מלא אהבה, אכפתיות, דאגה ונתינה לזולת. הייתי רוצה לספר עוד ועוד אבל אין מספיק שורות לתאר את האדם שאבדנו וכה חסר. תבקרו בדף איסנסטגרם או בטיקטוק להתרשם עוד קצת remember_talpash@

שירה שירתה בסיירות של מגב, תמיד רצתה לעשות שירות משמעותי, אהבה מאוד לבלות עם חברות, לעשות קניות, לפני שהתגייסה הייתה בלרינה מקצועית. אהובה על כל קרוביה ומלאת חיים❤️

אבא שלנו היה אדם מיוחד במינו, בעל אוהב לנטע ואבא מסור וקרוב לידידיה הודיה רחלי רעות טליה יהונתן ושירה חם אהוּב לניצן ואביחי וסבא מאוהב ליהב המדהימה אילון היה בן אדם רגיש ונעים עם אמת פשוטה ואהבה גדולה לתורה וארץ ישראל ילד מכבד ונותן להורים שלו בת שבע וגיורא ומחנך משכמו ומעלה לכל התלמידים שלו המשפט שהוא השאיר לנו זה ״תמשיכו לעשות טוב בעולם״ וזאת בדיוק הייתה דרך החיים שלי מתגעגעים אליו ככ

תומר נולד בחיפה, היה לוחם בגולני בגדוד 51 ונפל ב19.09.24 במהלך מארב בגבול לבנון מירי נ״ט בשטח פתוח.תומר היה מנהיג וכריזמטי ובגלל זה בחרו בו להיות מפקד כיתה למרות שלא יצא לקורס מכים הוא היה צריך לצאת חודשיים לאחר המקרה. תומר היה חבר טוב ואח לנשק בן אדם שאהב לתרום ולעזור ולעשות טוב והוא לנצח יהיה חלק מאיתנו ובלב שלנו. יש משפט שהוא נהג לומר ״אתה הלא כבר יש לך עכשיו לך תשיג את הכן״💛💚💛💚

עמית היה בחור מקסים וערכי, בן 29 בנופלו, בן לציונות הדתית. בחור שאפתן, שאוהב את החיים, אהוב על חבריו ומשפחתו וגם חכם ומוצלח מאוד. נפל לפני כארבעה חודשים, בקרב הירואי בלבנון כמפקד נערץ, בשעה שהגן על חייליו.

יאיר היה מנהיג יזם בנשמתו ואם כל זה לקח הכל ברוגע . הוא אהב להנות ולתת מעצמו לאחר .יאיר כיבד מאוד את הוריו והיה אור בבית

לוחם בחטיבת גולני, גדוד 13, טורפי הלילה. ילד זהב עם נשמה ענקית שהצניעות, הענווה ומסירות הלב היו נר לרגליו. אוהד הפועל תל אביב בלב ובנשמה. בן 20 בנופלו. "כל עוד זוכרים אותי - אני חי"

דביר גיבור ישראל, לוחם גדוד 51 בגולני שנהרג בגבורה בשבת שמחת תורה בבוקר בבסיס מו״פ דרום שעל גבול עזה בעודו סופג מטען שהונח על המיגונית ובכך הציל את חיי 2 חבריו. דביר הקפיד על כיבוד הורים ולכבוד יום הולדתו הפכנו את היום הס. ליום כיבוד הורים לאומי. דביר תמיד שם את חבריו לפניו ודאג להם. ואהבת לרעך כמוך היה נר לרגליו. הרוג מלכות

אביב הייתה הדוגמא למהי ענווה, תמיד עזרה לאחרים ללא קבלת תמורה. כמה ימים לפני מותה התגלה לנו שהיא תורמת מעשר מהמשכורת הצבאית שלה. היא תמיד ראתה אחרים לפני שראתה את עצמה. היא תמיד הייתה אומרת ש״הכל חוויות בדיעבד״.

״לא מחליף את החיים שלי בחיים״ זה היה המוטו שלו, גם ברגעים האחרונים הוא העדיף להקריב את חייו מאשר את חיי חבריו ושאר העם ודאג להמשיך את חייהם של עוד 5 אנשים ע"י תרומת איברים.

" אתה לא באמת מסוגל להתכחש לאור שבך, תמיד תמיד הוא שם" איתי היה מפקד טנק בחטיבה 401, גדוד 46, פלוגה ג', נפל בקרב ברפיח ב 11/10/24, ערב יום כיפור תשפ"ה

זהו סיפורו של סמ"ר הַלל סולומון הי"ד. הלל, בנם של רונית ומרדכי ואח יחיד לארבעת אחיותיו. נולד בנר שני של חנוכה 1.12.2002 וגדל בעיר דימונה. כשהלל נולד הוא הביא איתו אור ושמחה אל תוך המשפחה. הלל היה ילד צנוע ועניו, טובת האחר תמיד הייתה לנגד עיניו. מגיל צעיר כולם קראו לו משכין שלום כי הוא תמיד חיבר ואיחד בין כולם, בסביבתו אין דבר כזה שמישהו נשאר לבד. הלל קיים בחייו מצוות רבות בדגש על "כבד את אביך ואימך" ו"ואהבת לרעך כמוך". ידע לתמוך, לעודד ולהרים את כולם, בצניעות ובשקט העוצמתי שלו הוא סחף אחריו את כולם. כל חייו הלל התרחק מריכולים ולשון הרע, עסק בעשיית טוב ונתינה לאחר ללא תנאים. ידע לראות את הטוב בכל אדם ובכל סיטואציה שבה היה. הלל תמיד שאף להתקדם ולהשתפר, לא נתן לשום אתגר לעצור בעדו והצטיין בכל דבר שעשה. דאג לזכור ולהזכיר לכולם אף פעם לא לוותר, אם יש רצון אז הכל אפשרי! כדרכו: "אל תעצור כי אתה עייף, תעצור כי הצלחת לנצח". מגיל צעיר הלל ידע שהוא רוצה לשרת בקרבי ולהגן על העם שלנו. לקראת סיום התיכון הלל קיבל הצעה להמשיך לימודים יג- יד ולדחות את הגיוס אך הלל בחר קודם להתגייס לשירות בקרבי כמו שתמיד חלם ותיכנן לאחר השחרור ללמוד כמו שרצה. ביום 16.8.2021 הלל התגייס לגדוד צבר בחטיבת גבעתי ושירת כנגביסט חוד. במהלך שירותו הקרבי הלל הפגין מעבר לכוח הפיזי, כוחות מנטליים עצומים. עשה מעל ומעבר למוטל עליו כדי לעזור לכולם ותמיד עם חיוך על הפנים. בפרוץ המלחמה, 7 באוקטובר, הלל יצא מהבית בגבורה וללא היסוס כי ההגנה על העם והארץ שכל כך אהב היתה לנגד עיניו. כבר באותו היום הלל נלחם בכפר עזה יחד עם חבריו במטרה לטהר את הקיבוץ ממחבלים, לשחרר את התושבים שהיו נצורים בביתם ולהציל חיים. ב- 27 באוקטובר החלה הכניסה הקרקעית לעזה והלל וחבריו היו מהראשונים שנכנסו והובילו את הלחימה בעזה. כל זאת עם אמונה חזקה בקב"ה, במטרה להשיב את החטופים, את השקט והביטחון למדינת ישראל. ומאז הם נלחמו ללא הרף עד לבוקר יום שלישי 31/10/2023, בו פגע בנמר שלהם טיל נ.ט. הלל נפל בקרב בצפון רצועת עזה באסון הנמר יחד עם עשרה מחבריו כחודש לפני יום הולדתו ה- 21 וכ- 5 חודשים לפני שחרורו מצה"ל. הלל היה אדם עם שמחת חיים, אהבה עצומה וערכי נתינה ללא תנאים, כל חייו פעל בדרך שבה: "קודם כולם ואחר כך אני" וזו חלק מהמורשת שהשאיר אחריו.

אורי , בנם הבכור של נעמי וחגי ואח ליובל , היה צלף בסיירת גבעתי , נפל בקרב בחאן יונס כשהוא בן עשרים. אורי היה ספורטאי בנשמתו, שחקן טניס מצוין שאהב גם כדורסל, מטקות וריצות , אורי היה מאוד חברותי, מגנט חברתי, כריזמטי ואהוב מאוד . נפל בקרב בתאריך 18.1.24

ברהנו נולד ב22.12.2001 באתיופיה ועלה ב2010 לארץ ישראל ברהנו הילד ילד מדהים ואהוב על כל חבריו. הוא היה ילד של משפחה וכיבוד הורים היה מקום ראשון אצלו ברהנו האמין שאופטימיות היא סוג של אמונה והיא ההפך מפחד והמשפט שהכי ליווה אותו זה ״מציאות היא שגיאה, חלומות הם אמת״, ואפילו שם את זה בסטטוס שלו בווצאפ השנה אנחנו רוצים שכולם יחייכו לזכרו🙏🏾

יאיר נהרג בקרב ברפיח ב10/06/24 יחד עם חבריו ומפקדיו. אהב את החיים וחיי אותם על מלא, היה גולש מוכשר וגיטריסט מדהים. .יאיר אהב בכל ליבו את אחיו וחבריו ותמיד בחר בטוב. יופיו החיצוני הוא מראה לנפשו המיוחדת והנדירה

יקיר נולד ביום כיפור. י' בתשרי תשס"ג (16.9.02), בקיבוץ מגדל עוז בגוש עציון. תלמיד בישיבת ההסדר ירוחם, לוחם בפלוגת גולן גדוד סופה בחטיבה 188. נפל בכ"א כסלו תשפ"ד (4.12.23). בשג'אעיה. בן אח ודוד אהוב. לוחם מצטיין מקצועי ואהוב על חבריו. אוהב ה', אוהב אדם ואדמה בעל יושרה פנימית עמוקה צניעות וחיוך ממיס לבבות. מאד אהב לאכול, בין בשרים ויין לפיצות או מתוקים.

רס"ן שי שמריז הכהן הי"ד בן שאול ודניאלה. י' תמוז תשנ"ז – י"ד טבת תשפ"ד, בן 26 בנופלו. בן מרכז שפירא, למד בתיכון בקיבוץ יבנה ולאחר מכן שנתיים במכינה בעלי. שירת כלוחם ביחידת דובדבן, ולאחר קורס קצינים עבר לגדוד 931 שבחטיבת הנח"ל, שם שירת כמ"מ ומ"פ. הוביל את פלוגת החוד, מתחילת הלחימה בעזה, ונפל בקרב בדרג' תופח, המעוז האחרון בגזרת צפון עזה, יחד עם חברו הטוב שאולי גרינגליק שליווה אותו גם במלחמה. יחד חיו ולחמו, ראשונים, בחייהם ובמותם לא נפרדו. היה שקט וענו, בעל אמת פנימית ברורה ונוקבת, לפיה חי ללא פשרות, בינוניות או שיקולי נוחות. דווקא השקט והענווה שבו הבליטו מאד את אישיותו, שהרשימה כל מי שבא איתו במגע. שי היה אדם חכם ורגיש, אוהב שמחה ויודע להעריך את החיים. עבור אחייניותיו היה דוד כיפי ואהוב. יחד עם זאת היה מפקד קשוח שדרש מחייליו את הטוב ביותר, והוביל אותם למצות את יכולותיהם אף מעבר למה שחשבו שהם מסוגלים. חייליו העריצו אותו וסמכו עליו, הלכו אחריו לקרב בידיעה שכששי איתם הכל יהיה בסדר. הוא מצידו חש היטב את כובד האחריות שעל כתפיו, גם מבחינה מקצועית כלוחם ומפקד, וגם כאדם, באכפתיות ודאגה אישית לכל לוחם ולבני משפחתו. אמונתו היתה שקטה ויוקדת, ועולמו הערכי צמח מתוך החיבור לתורה. תוכו היה כברו בכל דרכיו, וגם ביחסו לתורה, כפי שהתבטא בדברי תורה ונאומים עוצמתיים שאמר מתוך הערכים שבערו בו. מילותיו טרם הכניסה לעזה, הפכו גם לחובתנו כממשיכי דרכו: "יש עם אחד שלכל אורך הדורות קמו עליו לכלותו. ובכל דור ודור היו את האנשים שקמו ואמרו – הנני! אתם הנחמה, זה התור שלנו!".

אריאל נולד במצפה יריחו, אח בכור לשישה אחים ואחיות. בילדותו יצא עם משפחתו לשליחות חינוכית ממושכת בארה"ב. הסמל שלו היה החיוך והפאות שגידל. אריאל היה ילד סקרן וחכם, שאהב לקרוא. אהב את לימוד התורה, והספיק לסיים ש"ס משנה בבר-המצווה שלו, וש"ס גמרא בכיתה י"ב, וכן 6 פעמים את התנ"ך במחזור לימוד שנתי. אריאל פיתח את כל הכישרונות שהתברך בהם: נגינה, שירה, צילום ועריכת תמונות, הצגה בגני ילדים. אהב לטייל בארץ, לשחק עם חברים,. אהב אנשים, והיה חבר פעיל בעשרות קבוצות חברתיות. אריאל היה משתדל להאיר פנים לכל אדם שפגש ברחוב, ולכל בחור חדש שהיה מגיע לישיבה - היה שואל אותו אם יש לו מקום לישון, ובמה אפשר לעזור לו. אחד הסטיקרים שיצאו לזכרו הוא המשפט "אח, תאיר פנים תמיד". החיוך היה הסמל המסחרי שלו. בנוסף אריאל ראה זכות ושליחות לעזור לאנשים - "אני חי בשביל לעזור לאחרים שסביבי", "כל זמן שחברים שלי צריכים עזרה - הוא זמן טוב לעזור להם" כך היה נוהג לומר ולעשות. אריאל היה שותף בקבוצת ווצאפ שנקראה "נקודות טובות", ובכל ערב השקיע וכתב רשימה ארוכה של נקודות טובות שקרו לו באותו יום. גם בתקופות מורכבות יותר תמיד השתדל לחפש, למצוא, ולמקד את המבט בדברים הטובים שקרו לו. אריאל אהב מאוד את התנ"ך והרגיש בתור חייל שעומד בעמדה רחוקה ושומר על ארץ ישראל - חלק מתהליך הגאולה, וכך הוא כתב "...ואז הסתכלתי סביבי ופתאום רואים גאולה בכל אבן, בכל עץ, בכל דשא סינטטי, ובכל גרפיטי בעמדה. זאת גאולה כל כך נפלאה שאי אפשר לתפוס בכלל, הנביאים שניבאו עליה לא ידעו מה הם מנבאים וכמה יפה זה יראה וירגיש במציאות". שנזכה להמשיך ללכת בדרכו ולהאיר את האור שלו בעולם!

ידידיה אזוגי בן 21 נפל בקרב ברצועת עזה בתאריך כא' אייר תשפ"ד 29/5/2025 גדל בישוב רבבה שבשומרון. ידידיה היה עם שקט ושלווה פנימית, שהקרינה החוצה בעוצמות. בלי להתאמץ רק עם חיוך תמידי על פניו,אומר מעט ועושה הרבה הצליח לסחוף אחריו את כל חבריו ,היה אהוב עליהם מאוד ומצא חן בעיני כל מי שפגש אותו. ערך המשפחה וכיבוד הורים היה עליון מבחינתו ,כל אחד במשפחה בטוח שאותו ידידיה הכי אוהב,תמיד שואל,מתענין, זוכר ימי הולדת והראשון שקונה מתנות,היה מקפיד תמיד לשבת קודם עם ההורים והאחים ורק כשמסיים היה מתפנה לחברים,הבילוי המועדף עליו היה טיולים משפחתיים,בזכותו כל טיול היה חוויה. ידידיה היה הרפתקן וסקרן ,אהב לטייל בארץ והכיר כל פינה בשומרון ובבקעה מטיוליו עם אופנוע השטח שלו. אהב להתעסק במכניקה וידע לתקן ולסדר הכל. תכונות ויכולות אלו באו לידי ביטוי גם בצבא הצליח לסחוף אחריו את חייליו ללא צורך בהפעלת סמכות היה אהוב מאוד על חייליו ומפקדיו,נתן תמיד את ההרגשה שהוא כמו כולם ולא מעל אף אחד מילא את תפקידיו בצבא במקצועיות ובאחריות רבה יחד עם רגישות לכל חייל ומבלי להבליט את עצמו כלל. בעוז וענווה!זאת היתה דרכו!

הדר נרצחה במסיבת הנובה. הילדה עם החיוך הכי גדול ויפה והלב הענק. נזכור אותך תמיד ❤️

לוחם מצטיין בסיירת גולני. עלמקאן היה ילד שתמיד אהב לחייך, לעזור לחבריו, לכבד את ההורים שלו ואת כל מי שמסביבו. עלמקאן האמין וחיי את המשפט "אם יש ספר שאתה רוצה לכתוב והוא עדיין לא נכתב, כתוב אותו בעצמך." הוא האמין שהוא בוחר איזה אדם להיות, והוא מוביל את החיים שלו, בן אדם של שאיפות ויעדים, מטרות, וחלומות. ותמיד רואה למרחקים. מגיל קטן, עלמקאן ידע מה הוא רוצה לעשות בעתיד. ועשה הכל תמיד במאה אחוז שלו בשקט, בחיוך, בענווה, ובנחישות ומאמץ. הוא חלם להיות רופא כדי לתרום לעולם בצורה משמעותית ולעזור לאנשים. עוד בחייו זכה עלמקאן להיות דמות לחיקוי עבור רבים, כי היה מצטיין בכל דבר, והיה הכי טוב שיש. עלמקאן חלם להיות רופא שיהיה גדול בשביל להצליח חיים ולתרום לעולם בצורה משמעותית. עלמקאן נפל בקרב בלבנון על הגנת המולדת בכ"ט אלול תשפ"ד, 2.10.2024

דניאל טואף נולד בז' בכסלו, 3 בדצמבר 2000, בירושלים. ילד רביעי להוריו, שלמה ואורית, אח לשמריה, מיכאל, נעה ונחשון. שנות ילדותו עברו עליו ברעננה, וכשהיה כבן 5, עברה משפחתו (הוריו ושלושת אחיו הגדולים, שמריה, מיכאל ונעה) להתגורר בישוב הקהילתי דתי מורשת, במועצה האזורית משגב. במורשת נולד אחיו הקטן, נחשון. דניאל היה ילד ספורטאי ואנרגטי, התנסה בענפי ספורט רבים והצליח בכולם. דניאל שיחק כדורגל, כדורסל, טניס, הוקי גלגיליות ועוד. בגיל צעיר התחיל לרכוב על אופני שטח בקבוצת טימשגב והתאהב בענף ספורט זה. דניאל התאמן באופן מקצועני, והשתתף בתחרויות, כאלו שלא נערכו בשבת. לדניאל היתה יכולת התמצאות וניווט יוצאת דופן. מאמניו היו מכנים אותו ה ג'י.פי.אס האנושי. דניאל השלים 6 שנות חינוך יסודי בממ"ד מורשת, ומכיתה ז' עד י"ב, למד בישיבה התיכונית שדה יעקב. לדניאל היה קסם אישי וחיוך כובש, וכל המורים אהבו אותו גם אם לא תמיד השלים את משימותיו. במקביל ללימודים ולעיסוק בספורט, דניאל היה מדריך נערץ בבני עקיבא בסניף מורשת. דניאל למד במכינה הקדם צבאית בני דוד בעלי, ולאחר שנה וחצי דניאל התגייס לצה"ל, לגבעתי בעיצומה של מגיפת הקורונה, במרץ 2020. חרף הקושי והעובדה כי בשל הקורונה היציאות הביתה היו מועטות, דניאל תמיד שמר על החיוך ולא התלונן על דבר. דניאל עשה מסלול מהיר לקורס מ"כים, ומיד לאחר מכן קורס קצינים. דניאל אהב לשמוע מוזיקה טובה – שלמה ארצי, עידן רייכל וגם מוזיקה בינ"ל. בתפקידו הראשון כקצין, שימש דניאל מ"מ של מחלקת הפיקוד בבא"ח גבעתי. לאחר מכן מ"מ אלון בפלוגת החוד של גדוד שקד. לאחר נפילת חברו הטוב ירון צ'יטיז הי"ד, דניאל החליף אותו כסמ"פ בפלוגה המבצעית של גדוד שקד. לתקופה קצרה אף שימש כמ"פ בפועל. דניאל לחם בעזה מתחילת התימרון הקרקעי באוקטובר 2023. הפלוגה של דניאל נלחמה בצק"ח 401, והיו בראש בקרבות משמעותיים במהלך המלחמה – בי"ח שיפא, כיכר פלסטין, רפיח ועוד. דניאל הוביל את לוחמיו בגבורה ובאומץ לב. לוחמיו מספרים כי הם הרגישו הכי בטוחים בעולם ללחום לצידו. בחודש אוגוסט 24 דניאל החליט להאריך את שירותו ולצאת לקורס מ"פים. דניאל נפל בקרב בתל סולטאן ב 17.9.24, י"ד באלול תשפ"ד. בן 23 בנופלו. נאומו של דניאל לחייליו לפני כניסתם לעזה - https://www.ynet.co.il/news/article/rju5ync6a הסטאטוס של דניאל בווטסאפ - "לא קמת בבוקר כדי להיות בינוני"

זהו סיפורו של סמ"ר עדי ליאון ז"ל עדי, בנם של נורית ואמיר ואח גדול לזוהר ואורי היה בחור מלא חיים, עם חיוך תמידי על הפנים. הוא היה מנהיג מלידה, ממש המסמר של החבורה ויצר חברויות עמוקות ורבות שנים. עדי נולד ב- 22/2/2003 וגדל ביישוב ניל"י . עדי גדל והתחנך לערכים בתנועת הנוער "מכבי צעיר". הוא היה מדריך בתנועה ואחד מהבוגרים המובילים בסניף עד גיוסו לצבא. עדי יצר מוזיקה אלקטרונית וחלם להפיק וליצור מוזיקה ולהפיץ את יצירותיו לכל העולם. המוזיקה הייתה חלק גדול מחייו והוא בילה זמן רב באולפן המוזיקה שהוריו בנו לו בחצר הבית. לעדי היה ערוץ יוטיוב וסאונדקלאוד פעיל עם המוזיקה שיצר. עדי היה ציוני בלב ובנשמה וכשהתגייס היה לו ברור שזה רק לקרבי ואין אפשרות אחרת. באוגוסט 2021 התגייס לגדוד צבר בחטיבת גבעתי. אהבת ישראל זרמה בדמו, הוא היה לוחם בכל רמ"ח אבריו. בשבת ה-7 באוקטובר הוקפץ מחופשת החג, ישירות ללחימה קשה בכפר עזה, לטיהור הקיבוץ ממחבלים וחילוץ משפחות כאשר המראות מסביב קשים מאוד והוא יחד עם חבריו נלחמים בגבורה. ב-27 באוקטובר החלה הפעילות הקרקעית בתוך עזה ועדי נמנה עם כוחות החי"ר הראשונים שנכנסו לרצועה ללחימה. המחלקה של עדי, מחלקת החוד של גדוד צבר הובילה את כוחות החי"ר של הגדוד לתוך הרצועה. -31.10.2023 לאחר מספר ימים של לחימה אינטנסיבית במחבלים, נפל עדי באסון הנמ"ר של גבעתי כשהוא בן 20. יחד איתו נפלו עוד 10 לוחמים מהגדוד כאשר טיל נ"ט הצליח לחדור את הגנת הנמ"ר. יומיים לאחר שעדי נהרג, 2 חברים מהגדוד הביאו מחברת שעדי מסר להם. הוא ביקש שיביאו אותה אל הוריו במידה וקורה לו משהו.מחברת פשוטה, שעליה כתוב: "לקרוא לאחר מות". הוא השאיר בה מכתבי פרידה להוריו, לאחיותיו, למשפחתו המורחבת, לחבריו, וגם לנו כעם, כאומה, כמדינה עדי הותיר מכתב וכתב: "...אני יוצא למלחמה הזו בידיעה שאני לא בטוח חוזר, אבל אני מאמין בלב שלם במה שאני עושה. אין לנו ארץ אחרת ועכשיו תורי להגן עליה. זה החינוך שנתנו לי הורי, בזה אני מאמין, מקווה שתזכרו אותי ,עדי..." משפחתו בחרה להנציח אותו באמצעות ערכה חינוכית – "האורות של עדי" המבוססת על המחברת שהותיר ושמונה ערכים המשתקפים במילים שכתב. עדי כבר לא כאן, אבל דרכו ממשיכה להאיר.

נולד ב- ד׳ ניסן התשס״ד 2004 בישוב ברוכין שבשומרון, שהוריו הקימו בשנת 1999. נבו היה ילד סקרן, שמח ואהוב כל כך. תמיד חיפש לחקור על מה שרק אפשר: אם כילד: על בעלי חיים וטבע אם כנער: על דגים, קנה אקווריום, דג בנחלים ובים, קנה ערכת דייג, טיפל בדגים במסירות. ואם כבחור בוגר במכינת עין פרת: שם חקר את האמת. נבו היה איש אמת וחיפש אותה. המכינה הייתה מאוד משמעותית עבורו. הוא למד שם שנה א׳ וכשהתחיל שנה ב׳ פרצה המלחמה וביקשו מתנדבים להתגייס. נבו היה הראשון במכינה להתנדב למרות שהיה לו כל כך חשוב לסיים עד אוגוסט של שנה ב׳ במכינה. הוא הבין את החשיבות. נבו היה בחור חכם מאוד וגם חזק וגדול. הוא עבד על זה המון, אימונים ותזונה. בקלות היה יכול להתקבל לכל יחידה שרק רצה. גם בזכות השכל החכם שלו וגם בזכות הכושר שלו. אבל נבו בחר לעשות ״סקר שוק״ לפני הגיוס ולבדוק איפה כל מי שסביבו משרת ומה בדיוק התפקיד והתרומה. והחליט שהוא הכי יתרום בשריון. שם צריך אנשים טובים. נבו לא שָׂשׂ אֱלֵי קְרָב. הוא היה עדין. נפש עדינה. אבל הבין את החשיבות של הלחימה בעזה ולכן נכנס. נבו השתתף במבצע ארנון כשעוד היה בהכשרה. הם היו בטנקים שאבטחו את הציר. רק כדי להבין עוד קצת מי היה נבו, כשהם יצאו מהמבצע, חברים שלו שלא היו שם שאלו אותו בהתלהבות: ׳איך היה???׳ והוא ברוגע שלו ענה להם שהיה די משעמם ׳חיכינו המון זמן בטנקים, אמרו לנו שמוציאים יהלומים ויוצאים׳ הם לא הבינו במה מדובר…רק ידעו שזה מבצע חשוב וגדול. אבל זה היה נבו. עדין, לא שמח להלחם אלא עשה את זה מתוך שליחות. בכל פעם שנבו היה יוצא לסופש בבית הוא היה לוקח את האחיינים למשהו כיף, או אפילו סתם בא לראות אותם. הוא כל כך אהב את האחיינים שלו. לקח את האחיינית הגדולה, תאיר, לשוק ממש לפני שנפצע, וממש שבוע לפני הפציעה שכבר אדבר עליה, בא אחר הצהריים להכין איתם את הלחם שום המפורסם שלו. בערב שבת חנוכה האחרון נבו בעין נפצע ממאג תקול. לקח לו 4 שעות לדווח למפקד שהיתה תקלה והוא נפצע, רק כי לא רצה להפריע בלחימה. נבו קיבל שבוע וחצי בבית. שבוע וחצי של מתנה אדירה. הוא ביקש להפגש עם כל המשפחה. מכל הצדדים, חברים. ממש פסטיבל פרידה. עשינו הדלקת נרות חגיגית עם סעודת הודיה גדולה. ביום רביעי בצהריים, ח׳ טבת בשעה 13:44 הטנק של נבו עלה על מטען רב עוצמה. הטנק עף בגובה 2.5 מטר באוויר והתובה התנתקה מהצריח. נבו עוד היה בהכרה בפינוי אבל לאחר זמן קצר (כשעה וחצי) כבר נהרג. נבו היה איש של אמת ואיש של שלום. נבו היה מתקשר כל יום שישי לסבא וסבתא לאחל שבת שלום, יצאנו במיזם לזכרו להתקשר לאהובים עלינו כל יום שישי. לזכרו תפיצו טוב, ותדעו שגם את יש מחלוקות ודעות שונות אפשר לאהוב ולכבד. כך היה נבו. ❤️‍🩹

איתן היה קצין שריון בגדוד 53, חטיבה 188. נפל בכא בכסלו תשפד, 4.12.23 בקרב בשג'עייה. עלם חן שאהב ליצור, ללמוד ולנגן. אוהב ואהוב על כולם.

טל היה אדם מדהים ורגיש, אחראי ומפקד טוב לחייליו. נולד בשנת 2001 ותאום לאחיו נועם. נהרג ב 7.10.23 כאשר הגן על המוצב בו שהה עם חייליו (מוצב סופה)

דנית כהן, בת 19 בנופלה. נפלה בקרב בחמ"ל ב07/10. שירתה במהלך שירותה הצבאי בפיקוד העורף בבסיס אורים בדרום, והייתה סמבצית של פיקוד הדרום. דנית הייתה האדם הכי שמח , מצחיק ולבבי שיש. כל מי שהיה לידה תמיד נקסם והתגלגל מצחוק כשהיא בסביבה. היה חשוב לה מאוד תמיד להצחיק ולשמוח בכל מקום בו הייתה נמצאת. היא אחות 3 במספר מבין 8. הייתה האחות הכי אהובה במשפחה כולם מודים בזה. אהבה מאוד לעשות ארוחות משפחתיות כדי ללכד את המשפחה ולאפות עוגות בכמויות לכולם. הידיים שלה היו ידי זהב.

רז מזרחי נרצחה במסיבת הנובה. הייתה לוחמת מגב בשירותה הצבאי. בחורה עם הלב הכי גדול שיש נתניה אינסופית ומלאך מתהלך על שתיים שתמיד נהגה לומר- ״הכל שטויות״

רז אהב את החיים הטובים אהב את המטבח ותמיד היה עם חיוך על הפנים

מעוז היה בן אדם שעבד הרבה על המידות שלו. החברים שלו מהצוות בסיירת צנחנים מספרים שתמיד היה לו מהדורת כיס של ספר "מסילת ישרים" בכיס, והיה לומד את זה כל פעם שהיה כמה דק'חופשיות. מעוז לא היה מדבר יותר מידי, היה איש של מעשים. עבד על המידות שלו ווניסה לא להתלונן על הדברים הקטנים. ב7 שבועות הראשונות של התמרון, לא דיברנו עם מעוז בכלל אבל הצליח לשלוח הקלטת וואטסאפ אחד שהיה 11 שניות. הוא אמר: הכל סבבה איתי. זהו, עדכנתי". החלטנו לכתוב את זה בסטיקר שהוצא לזכרו.

"כשאתה חושב שהגעת לקצה היכולת תדחוף עוד תגלה שיש לך עוד הרבה" (אחיה דסקל ה"יד). אחיה היה לוחם בגולני, נפל בקרב בשג׳איה כשרץ לחלץ את חבריו. נפל בנר חמישי של חנוכה

נדב היה האיש הכי שמח שיש! אהב לשמוח, לשמח ולחגוג. הוא אהב מאד את פורים- היה מזמין תחפושות הרבה לפני ומתרגש לקראת החג והאווירה. נדב אהב מאד לארח, לבשל ולפנק את האורחים שלו. נדב, הבעל של הדר ואבא מדהים ליאר בן השנתיים, נפל בגיל 30 בציר נצרים בצפון רצועת עזה. מתגעגעים ואוהבים מאד

הלל נולד בטורונטו קנדה ועלה לארץ בגיל 11 חודשים. הוא גדל ביישוב טלמון במערב בנימין, ילד חמישי מתוך שבעה. הלל היה בן אדם שחי ערכים ואידיאלים. וזה לא סתם סיסמה שהוא היה לוחם ביחידה קרבית ונלחם למען המדינה והעם. הוא באמת באמת פשוט חי את הערכים שהוא האמין בהם. מהדברים הכי קטנים לדברים היותר גדולים. בין אם זה להרים זבל שהוא רואה זרוק ברחוב, או להיות האחרון שנשאר בכל אירוע כדי לסדר, או לעשות יום סיירות ו- 2 גיבושים כדי לנסות להגיע למקום שהוא חשב שיוכל לתרום בו הכי הרבה. הלל היה בן אדם מסור, כל דבר שהוא עשה היה עושה ב- 300%. הוא באמת נתן מעצמו הכל בשביל הדברים שהוא האמין בהם. מועבר לכל הערכים והאידיאלים למען הכלל שהיו בו, הוא היה בן אדם פרטי שהשקיע בחברים ובמשפחה אינסוף כוחות גם כשהיה מגיע הביתה לשו''ש קצר או אחרי לילה לבן. הוא היה מתקשר כל שישי לסבא וסבתא, נפגש עם חברים בזמן הקצר שהיה לו פנוי בבית וכשמישהו היה צריך עזרה הוא תמיד היה הראשון שקופץ לעזור. הלל נפל בעזה בכ"ב בכסלו ה'תשפ"ה, 23.12.2024

דורדי האהוב, בן 30 לנצח. האמין בצדק, חברות אמת, משפחתיות, כיבוד הורים. הצליח להשפיע ולעשות טוב עבור כלכך הרבה אנשים. גדל בעיר מודיעין, שירת ביחידת מלא״ר בשריון ומשם התקדם לפעול להגשים את החלומות שלו. עבד כברמן, המציא מגוון קוקטיילים, סיים תואר בתקשורת בהצטיינות במכללת ספיר ומהר מאוד התקבל לעבודה ברשת הפודקאסטים ׳עושים הסטוריה׳. לדורדי היה קול רדיופוני ויצירתיות יוצאת דופן. הוא עסק וחלם להתפתח עוד בעולם הקריינות. כחודשיים לפני הרצח דור העלה לאוויר אתר dorsvoice, שם תוכלו למצוא את כל קטעי הקול שדור הקליט וסרטון שיצר לכבוד יום הולדתו ה30 במסגרת סיום קורס עריכה בעמותת ׳אחים לחיים׳ בה היה חלק בעקבות פוסט טראומה מוסרית ממבצע ׳צוק איתן׳. השנה האחרונה לחייו הייתה השלמה והטובה בחייו. הוא הכיר את סביון חן קיפר ז״ל המדהימה, הם אף עברו לגור יחד שלושה חודשים לפני האסון. בבוקר השביעי לאוקטובר לאחר שרקדו וחגגו את החיים במסיבת ה׳׳פסיידאק׳ ליד קיבוץ נירים, נרצחו בעודם מנסים להגיע הביתה. דורדי הותיר אותנו המומים ומתגעגעים.

שגב היה אדם של טבע ומרחבים אך בעיקר של אנשים. ידע לחבר בין חברים מכל גווני האוכלוסייה בטבעיות, היה כחוט השני בין חבריו ועשה זאת בקלילות רבה ללא מניירות וללא דעות קדומות . מורשתו העיקרית הינה החיבורים- חיבור אדם לאדמתו, ובין אדם לרעהו. אהב את החיים הטובים, לשבת עם חברים מול שקיעה ולשמוע מוזיקה טובה.

אור גדל במרום גולן, אהב את החיים והפיץ סביבו שמחה וצחוק. אור היה אדם שמציב לעצמו מטרה ומשיג אותה, כך גם בגיוס לצה״ל- בצו ראשון גילה שהפרופיל שלו נמוך אור עשה כל שביכולתו לעלות פרופיל וגם הצליח בכך והתגייס לשיריון. אור נפל ב7.10.23 בהגנה על מוצב נחל עוז.

נריה היה תינוק ילד ונער שמח. התחיל לחייך בגיל מאוד צעיר ומאז המשיך להאיר בחיוכו לכל סובביו. היה בעל לב זהב ורצון לחזק ולעודד חבר בצרה, וכך עשה. הרגיש ברגישותו המיוחדת, כשמישהו לידו עצוב. יזם וניגש והתעניין בשלומו, הקשיב מכל הלב כמה זמן שצריך, עודד חיזק ונתן עצה טובה עם העומק והחכמה שלו, עד שחזר לחבר החיוך לפנים. נריה הוציא כך חברים ומכרים ממצבים קשים ותמיד באהבת חינם ובלי טיפת שיפוטיות למצב אליו הגיע החבר. לצד העומק היתה בנריה גם קלילות והוא ידע לשמח גם בדרכים קלילות. להצחיק, להרים את האוירה ולשיר בקול הזמיר שלו. בצבא, כשלא הצליח לעודד חבר, היה מבקש ממנו את הממיה שלו ומוסיף למים הקרים תרכיז ויטמנציק שהיה לו קבוע בארון. בתחילה חבריו לא הבינו מדוע הוא מבקש מהם את מהם את הממיה. אבל תוך זמן קצר התפרסם שנריה משמח ככה לבבות.

"כל אתגר זה מתנה וכל קושי זה חוויה "( אלקנה נבון ה"יד) אלקנה היה לוחם בחטיבת הנחל, נפל בקרב בג׳נין ב 31/8/2024

נחמן היה אדם ישר, נאמן, מצחיק ועם הנשמה הכי טובה וטהורה בעולם הוא תמיד היה אהוב על כולם, שמח, נחמן היה הלב של הבית, תמיד דאג שיהיה שלום בין כולם ושנא מריבות ולשון הרע. המשפט שלו זה ״קודם כולם ורק אחר כך אני״ נחמן סיים 12 שנות לימוד עם בגרות מלאה ומצויינת, 2 כוכבי צלילה ורישיון סקיפר והתאמן באיגרוף. נחמן הותיר אחריו 6 אחיות, בת זוג ו9 אחיינים נאהב וננציח אותך לעולמים

ילד פלא, אח קטן ל-2 אחיות גדולות, מתוק וחייכן ורגיש. גדל להיות נער תוסס אך עדין, עמוק ושטותניק שרגיש לאחר ולא יכול לסבול עוולות חברתיות, גם במחיר התנגשות עם מורים או דמויות סמכות. התנדב מלא מלא וחי חיים של עשיה חברתית יחד עם עבודה בטחונית שהוציאה ממנו חדות מחשבה, יצירתיות ויכולות אוטודידקטיות מרשימות. הותיר אחריו זוג הורים, 2 אחיות, רעיה ו-3 בנות שהשלישית מהן נולדה לאחר נפילתו.

סמ״ר רותם דושי מהישוב שמשית, צנחנן מגד 890, נפל ב 7.10.2023 בקרב להגנת תושבי כפר עזה. רותם היה הנשמה של המשפחה, ילד שובב עם לב של זהב, קונדסון על מלא, הכי מצחיק, לידו אין מקום לעצב. רותם אהב את החיים, אהב את מכבי תל אביב, אהב מוסיקה, מסיבות תמיד מוקף חברים, לכל מקום שרק הגיע נכנס עם החיוך שלו ללב של כולם, תמיד היה עם החיוך הכי מושלם!

כל תרומה שקיבלנו במלחמה, מוכיחה שיש מישהו שחשב עלינו ורצה שנדע שאנחנו לא לבד

איתן, בן להדסה תיבל'א וליעקב ז"ל. אח צעיר לחמשת אחיותיו. איש של נתינה אינסופית במסגרות רבות (בית החולים, הקהילה, מד'א, יחידת חילוץ, 669, יחידות קומנדו ועוד), רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ ילדים ב'סורוקה', אב לשבעה. נפל כרופא לוחם ביום השלישי למלחמת 'חרבות ברזל' (כ'ד תשרי תשפ'ד) בקרב גבורה מול מחבלים בצומת שער הנגב. אדם אהוב, שכולו צניעות, טוב לב, זריזות וחכמה, וגם לא מעט הומור חד ומושחז. איש של תורה ומצוות שראה את האדם באשר הוא בגובה העיניים, ללא הבדל דת, גזע ומין, וטיפל בכולם במסירות עמוקה מתוך הדגשת הערך העליון של הצלת חיים, כולל עיסוק משמעותי בנושא תרומת איברים - ברגישות מיוחדת במינה למשפחת הנפטר. בהלוויית אביו ציטט את תנא דבי אליהו רבה כח: "ומה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה...". משפטים שהיה אומר: 'טעית? נתקן את הטעות יחד', 'זה מה יש ועם זה ננצח', 'גם שעון מקולקל צודק פעמיים ביום'.. ועוד.

אבידן היה אדם מיוחד במינו התכונות שלו חסרות והיינו רוצים שתתנו קצת מעצמכם בכדי להכיר, לזכור ולהפיץ מי היה אבידן... *צדקה- לאבידן היה חשוב לתרום לסביבה, תרם לאנשים שלא היה ביכולתם לקנות תרופות.. אם יש באפשרותכם, תתנו בימים הקרובים צדקה בכל דרך שהיא. *סיוע לחברים/משפחה- אבידן תמיד ענה בחיוב כשביקשו ממנו עזרה והכל בלב רחב ובחיוך, כך גם מצא את מותו שכעזר בבנית הבמה במסיבה. אם יש באפשרותכם, בימים הקרובים מצאו דרך בה תוכלו לסייע למשפחה/חברים בלב רחב ובחיוך. *שמחה וצחוק- לא היה אפשר להיות ליד אבידן בלי חיוך על הפנים, תמיד נתן את הבדיחה או המילה שגרמו לחיוך וצחוק. אם יש באפשרותכם, תמצאו זמן בו תגרמו לחבר/קרוב לחייך ולצחוק בכל דרך שעולה לראשך.. *עיניים מאירות וחיוך רחב- בכל פעם שראו את אבידן העיניים הבהירות שלו האירו והחיוך הגדול נמתח על כל הפנים. אם באפשרותכם, הוסיפו בראייה טובה על האחר ונתינת חיוך אוהב למי שעובר בדרכך. *הכנסת אורחים- הבית של אבידן היה מקום מפגש לכל מי שרק רצה, כולם הרגישו שם בבית. אם יש באפשרותכם, מצאו זמן להכניס אורחים לביתכם ותדאגו שירגישו בבית:)

אלקנה ויזל אלקנה נולד בנווה דקלים שבגוש קטיף, חמישי מתוך שבעה אחים ואחיות, אח תאום לאיתמר. נשוי לגלית ואב לארבעה. אלקנה היה מחנך בכל נימי נפשו, הוא לימד במשך השנים מאות ילדים והיה אהוב מאוד על תלמידיו. הייתה לו גישה פשוטה שנגעה בקלות בילדים והם השיבו לו באהבה ואמון. אלקנה היה גם להטוטן וזכה לשמח עשרות אלפי לבבות בהופעות ג'אגלינג במסגרות שונות. בשנים האחרונות אלקנה עבד גם בעמותת 'לתת פה' והעביר סדנאות מוגנות בבתי ספר ברחבי הארץ. אלקנה נפצע במבצע צוק איתן, וכשפרצה המלחמה בשמחת תורה הוא לא קיבל צו 8. בימים הראשונים היה עסוק בעשייה מתוך המקום שלו: גיוס תרומות לחבריו לפלוגה, דאגה לתלמידיו, אירוח בני משפחה שפונו מהדרום. לאחר כשבועיים, ורק לאחר שקיבל את ברכת הדרך מאישתו גלית, ואחרי נסיונות עיקשים מול הצבא - הצליח להתגייס בחזרה לפלוגה. אלקנה נתעלה יחד עם עוד 20 לוחמים באירוע קריסת המבנים, סמוך לנווה דקלים בה נולד. במכתבו האחרון כתב לנו "אולי נפלתי בקרב. כשחייל נופל בקרב זה עצוב, אבל אני מבקש מכם - תהיו שמחים. אל תהיו עצובים כשאתם נפרדים ממני. תשירו הרבה, תיגעו בלבבות, תחזיקו אחד לשני את הידיים ותחזקו זה את זה… אנחנו דור של גאולה, אנחנו כותבים את הרגעים הכי משמעותיים בהיסטוריה של העם שלנו ושל העולם כולו!"

אייל (מבורך) טויטו נפל בקרב ביב' שבט 22/1/24 במערב חאן יונס. היה מפקד צוות במחלקת החוד פלגה ב' בגדוד 202 של הצנחנים . מחנך ומנהיג ברמ"ח אבריו. אייל היה מושא להערצה של חניכיו בבני עקיבא. חייליו ראו בו אח, חבר, אב, דמות להערצה ומודל לחיקוי. בחבריו מהמושב, מהישיבה ומתחנות רבות בחייו אשר אהבו אותו אהבת אמת, הותיר לכתו של אייל בור גדול. אייל הקרין אור על כל הסובבים אותו בכל מפגש חברים ומפגש משפחתי. ממורשתו של אייל שהטביע בחייו הקצרים : * התחברו למקור חיינו התורה והמצוות. * הגבירו אהבת אדם * עשו הכל בחיוך גם אם קשה. * עשו ספורט ופעילות גופנית. * שאפו להתמיד ולהצטיין. * תרמו מעצמכם למען עם ישראל מתוך יומן המלחמה שלו בעזה: "אל לנו לקחת את הדברים כמובנים מאליהם". כך אמר וכך פעל לשיפור העולם. משפט נוסף שהיה מזוהה איתו ואף נכתב בסטיקר ״אם עושים את זה אז בחיוך״

סרן (במיל') נריה זיסק ז"ל, בן שלישי מתוך שמונה אחים, נולד וגדל במשואות יצחק. הוא היה בן אדם עם שמחה גדולה, אוהב ואהוב על כולם, ותמיד הסתובב עם חיוך על פניו, חיוך שהיה מדבק במיוחד. היה לו לב גדול, מלא באכפתיות ורגישות לסובבים אותו והוא תמיד דאג להרים את האנשים סביבו, בעיקר בעזרת האווירה שיצר והצחוק שלו. המשפחה הייתה הכל עבורו וחבריו מספרים כי היה חבר אמת. נריה תמיד השקיע בקשרים, משפחתיים כחברתיים, והוא עשה הכל בשביל להגשים את החלומות שהיו לו . את כל המטרות שלו הוא השיג עם עבודה קשה, נחישות והתמדה גדולה, הוא היה שטותניק שחי את החיים במלוא העוצמה, גדל להיות מפקד ולבסוף גם הפך לגיבור. הוא שבר את תקרת הזכוכית של עצמו פעם אחר פעם. כאשר פרצה המלחמה הוא בדיוק היה באמצע הטיול הגדול שאחרי הצבא בדרום אמריקה, שם הספיק לטייל ארבעה חודשים לפני שהחליט לחזור לארץ בטיסה הראשונה שמצא אחרי השביעי באוקטובר. לטיסה הוא הצליח לעלות אחרי ששכנע את איש הקרקע לאפשר לו להצטופף בתא הטייס. נריה היה מ"מ בשריון בחטיבת 401, פלוגת ומפי, והוא נפל מות גיבורים בקרב במרכז רצועת עזה בט"ו טבת תשפ"ד 28.12.2023, הוא היה בן 24 בנופלו. יהי זכרו ברוך, גיבור ישראל.

נריה שאער הי״ד היה לוחם מילואים, נלחם בגבורה ונפל בקרב במרכז רצועת עזה ב-כ׳ כסלו, 3.12.23 נריה היה בן 36 בנופלו באחת משיחותיו עם המשפחה אמר כי אינו חושש ואמר ״אני רוצה להיות חלק ממשהו גדול״ נריה היה אדם שכולו לב ונתינה, צנוע, שמח אהוב ומאיר פנים לכל אדם מתגעגעים כל יום❤️

גדל באפרת למד בעשה חיל ודרך אבות ואז במכינת עצמונה, שירת בגולני בגדוד 13 כסמל מחלקה. בשמחת תורה 7.10.23 רועי וחייליו היו במעבר ארז כשמחבלי החמאס החלו במתקפה, רועי החל להגן על פקודיו ניהל את הקרב ודאג למקם את אנשיו. כשהתבקש לשלוח חיילים לקדמת המוצב לעזור בלוחמה, הוא הוביל כח קטן תחת אש והתחיל קרב שבו הם תוקפים ומחסלים עשרות מחבלים. כשהתחיל להיגמר להם התחמושת, רועי הוביל את הכח לחדר בטחון במוצב אך נתקל במארב ולצערנו נהרג באקט הלחימה. רועי וחייליו הצילו 12 חיילים אחרים במוצב ובלמו את התקדמות המחבלים צפונה לכיוון אשקלון והקיבוצים באזור. כחייל וכסמל ידע לקרב את החיילים אליו ולחזק אותם היה לו חיוך שלא ירד מהפנים, אישיות ומנהיגות שלא תישכח

גלעד היה בחור שמח שאוהב לעשות טוב. הוא תמיד התנדב לעזור ולעשות משימות, בייחוד המשימות שלא מוחצנות ואלו שאף אחד לא רוצב לעשות. יש משפט שגלעד היה נוהג לומר המגלם את הטוב שלו בצורה מאוד ברורה "במקום שאין אנשים תהיה איש ובמקום שיש אנשים תהיה ראשון" בנוסף חשוב לנו לומר שגלעד היה עובד ה' בצורה מדהימה, מחובר לתורה ולקב"ה בכל גופו ונפשו. שנזכה ללמוד ממנו.

גלעד היה איש מלא באור ואהבה לאנשים ולעולם. עם חיוך תמידי ושמחה גדולה. גדל וצמח בשילה ואף נקבר בה. לוחם בסיירת גבעתי שנהרג בקרב גבורה בעזה בי"ט בחשוון תשפ"ד. הציטוט שלו "במקום שאין אנשים תהיה איש, ובמקום שיש אנשים תהיה ראשון" נותן השראה וכוחות לאנשים רבים.

אריאל אדם של נתינה ואהבת חינם אין סופיים. אריאל דאג ולחם לרווחת בני נוער וילדים עם צרכים מיוחדים. אהב וידע לשמח אותם ולהפוך יום או שעה בחייהם לטובים יותר. אריאל הפיץ אור וחמימות, עם חיוך שווה גרם לאנשים לרצות לחיות, לחייך, לשמוח, לאהוב, ליצור, להמשיך. אריאל דאג לקשישים, מבוגרים, אנשים חסרים, עזר לכולם רוצה מאוד לפתוח סניף של כנפיים של קרמבו בצפון ירושלים. אריאל דאג לסביבה שתהיה יפה, נקיה והכי חשוב שדור ההמשך יקבל עולם טוב יותר 🙏

איתי נולד ב-13/10/2004 הבן הצעיר במשפחה אח לאופיר ועידן. גדל והתחנך בצור יגאל, בבית הספר היסודי ״נוף צורים״ שם למד מא׳ עד ו׳ . בשנים האלה היה פעיל במשחקי כדורגל בצופים וכל פעילות חברתית שהיתה בישוב תמיד שמח להצטרף. בכיתה ז׳ עד ט״ בחטיבת הביניים ״אילן רמון״, בכיתה י׳עד י״ב למד ב״עמי אסף״ בשנים האלה התאמן בקראטה ולחימה משולבת והרבה שעות בחדר כושר המטרה היתה תמיד צה״ל להגיע בתור לוחם מוכן. לפני זמן קצר קיבלתי ממורתו את תעודת הבגרות המלאה שלו. עד לגיוס ניצל כל יום וכל רגע לטיולים גם בעולם וגם בארץ יצר קשרים לכל מקום שהגיע. תמיד אהב לעזור לאנשים תמיד חייך והיה מאושר בחייו. כל מכריו וחבריו מעידים על זה. מהסיפורים למדתי שהיתה לו נוכחות חיובית, בכל מקום השאיר אחריו מורשת של שמחה.. כשאחיו התגייס והיה חוזר הביתה היה מבקש מאיתי לספר אותו.. האמת זה לא כל כך הצליח בהתחלה אבל במשך הזמן הגיע למצב שביימי שישי היו יושבים כל החברים והחיילים בישוב ומחכים בתור לתספורת שכוללת חטיפים שתיה מוזיקה והמון צחוק בחצר ביתנו..לאחר מותו קעקעו חבריו את המספרים שבהם סיפר כל התקופה הזו. איתי אהב לשיר שירים בכל הסגנונות השאיר הקלטות מרגשות. בשבת האחרונה שהיה בבית הקליט את עצמו שר את השיר של עידן רייכל ״שושנים עצובות״ שיר שילווה אותנו תמיד. כל תמונה וסרטון שלו תמיד עם חיוך ריקוד שמחה ושר. אהב את העולם, והעולם החזיר לו אהבה.. איתי היה בחייל הנדסה. בזמן ההכשרה יצא לקורס חובש קרבי. בסיום הקורס חזר להכשרה מתקדמת וכשסיים שובץ לתאג״ד. בזמן הקצר שהיה בתאג״ד נתן את חלקו בלחימה והציל חיילים בשטח האויב אבל הרגיש שהוא לא נותן מספיק והתעקש לעלות לגדוד ללחימה, וכך היה.. ב-15/06/24 נהרג ברפיח באסון הנמרה הוא ועוד שבעה לוחמים שהשאירו את כל המשפחות כמשפחה אחת גדולה לתמיד.. איתי היה בן 19 ושמונה חודשיים. כמו בחייו וגם במותו ציווה לנו את החיים, והשאיר אחריו פתק באייפון: ״תשאירו שמחים בשבילי״ זכינו בו וישאר בליבנו לעד אין רגע בו שאני לא מרגישה את איתי לצידי מתגעגעת ואוהבת אותו אמא לורין הי״ד

אלמוג, בן 27, בן בכור לנירה ויגאל ואחיהם הגדול של עמית, להב ושקד. ב- 7.10 אלמוג נחטף ממסיבת הנובה ושרד בגבורה ובאומץ במשך 11 חודשים בשבי חמאס עד שנרצח. ״אין טוב מלהיות טוב״ היה המוטו של אלמוג. הוא נתן שיעורים פרטיים במתמטיקה בחינם לנערים שבאים ממשפחות קשות יום, קנה מזון בחגים למשפחות נזקקות והיה הראשון לעזור לכל אדם שנקלע לצרה. כל פעולה שעשה בחייו הייתה בלב שלם, עם כוונות טובות ורצון אמיתי לעזור. האופטימיות והשמחה היו חלק בלתי נפרד מחייו, חיוכו לעולם לא ירד מפניו ואת הטוב שלו היה אפשר לראות דרך העיניים. הוא אהב מאוד מוזיקה, ניגן על גיטרה ותופים ובנוסף אהב מאוד לטייל בארץ ובעולם. חלומו היה לפתוח מעון לנוער בסיכון ולהתעסק יותר במוזיקה.

המוטו של שחר גינדי היה ''עשה טוב - תרגיש טוב'' שחר האמינה באנשים, סייעה, התנדבה בעמותת ''אנוש'' למתמודדי נפש ולמדה פסיכולוגיה במטרה לעזור ולסייע לאנשים ולהפוך את המקום בו אנו חיים למקום טוב וראוי.

צור היה לוחם חוד בסיירת נחל בן 22 היה שמח והיה אוהב לשמח נלחם בעזה מאז שמחת תורה ועד י' בסיוון היום בו מסר נפשו לבוראו, נפל ברפיח. המשפט: "ממשיכים את השמחה של צור"

אלון בן 26 אהב את החיים, טבע מוזיקה. היה בן אדם פשוט שהאמין בטובת הזולת וטהרת החיים. נרצח באכזריות במסיבת הנובה, חברו הטוב ביותר גיא אילוז עדיין חטוף בעזה.

ילד אהוב על כל סובביו שאהב את החיים, שירת בגדוד 932 ונפל בקרב ברפיח.