נריה היה תינוק ילד ונער שמח. התחיל לחייך בגיל מאוד צעיר ומאז המשיך להאיר בחיוכו לכל סובביו.

היה בעל לב זהב ורצון לחזק ולעודד חבר בצרה, וכך עשה. הרגיש ברגישותו המיוחדת, כשמישהו לידו עצוב. יזם וניגש והתעניין בשלומו, הקשיב מכל הלב כמה זמן שצריך, עודד חיזק ונתן עצה טובה עם העומק והחכמה שלו, עד שחזר לחבר החיוך לפנים. נריה הוציא כך חברים ומכרים ממצבים קשים ותמיד באהבת חינם ובלי טיפת שיפוטיות למצב אליו הגיע החבר.

לצד העומק היתה בנריה גם קלילות והוא ידע לשמח גם בדרכים קלילות. להצחיק, להרים את האוירה ולשיר בקול הזמיר שלו. בצבא, כשלא הצליח לעודד חבר, היה מבקש ממנו את הממיה שלו ומוסיף למים הקרים תרכיז ויטמנציק שהיה לו קבוע בארון. בתחילה חבריו לא הבינו מדוע הוא מבקש מהם את מהם את הממיה. אבל תוך זמן קצר התפרסם שנריה משמח ככה לבבות.